אור נרות.
ואני יושבת מולו.
הוא מסתכל ובלי להפסיק אף לשנייה,
ואני איתו.

צער.
ואנחנו בוכים.
עורנו ממעל משילים.
אבד. הלך לעולמים.

ולא יספרו על כך בכתובות,
בשירים.
יחידים. בודדים.
ומבטנו צורבים.

וכאב.
אנחנו עוצרים.
מעלינו קורעים הבגדים.
מתאבלים.
וחיכוך אדיר.

יצר בתוך דמעה ששוקעת באוויר...