|
אור נרות.
ואני יושבת מולו.
הוא מסתכל ובלי להפסיק אף לשנייה,
ואני איתו.
צער.
ואנחנו בוכים.
עורנו ממעל משילים.
אבד. הלך לעולמים.
ולא יספרו על כך בכתובות,
בשירים.
יחידים. בודדים.
ומבטנו צורבים.
וכאב.
אנחנו עוצרים.
מעלינו קורעים הבגדים.
מתאבלים.
וחיכוך אדיר.
יצר בתוך דמעה ששוקעת באוויר... |
|
|
קהל קוראי הנאמן
(?):
זה לא שאינני
כותבת סלוגנים
בזמן האחרון.
הם פשוט לא
מאושרים (או
שמא
אינם מגיעים
ליעדם בשל תקלה
מכנית
מוזרה...).
בינתיים התאזרו
בסבלנות וצחצחו
שיניים.
בוליביה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.