כל העניין התחיל בקטן - קצת צבע, ומתיחות קטנות של העור. זה
המשיך בשיפוצים מוחלטים של מבני סחוס, החדרה תת-עורית של שקיות
פולימריות שמכילות בתוכן איזה חומר איטום עלום שם, התקדם דרך
גידול תרביות של עור במעבדה והשתלה שלהם באחוזי הצלחה גבוהים,
חומרי איטום חדשניים יותר ו"טבעיים" יותר למראה, צריבת השער
מהשורש, והיד שאוחזת באיזמל החדשני מתוצרת יפן או מכוונת את
קרן הלייזר עדיין נטויה.

מתישהו, הגעתי למסקנה שבני אדם הגיעו למסקנה שאיך שהם נולדו זו
בעצם פשוט טעות מצערת של הטבע - טעות שהם ללא ספק מוכנים
להשקיע את מיטב משאביהם בשביל לתקן כחלק מהאובססיה הלא ברורה
הזו שלהם "להרגיש יותר טוב עם עצמם" (או במילים אחרות, לרצות
אנשים אחרים בעולם שבו מראה טבעי היה מילה גסה). או שפשוט נמאס
להם להיראות כמו בני אדם והם העדיפו להיראות כמו חתיכות פלסטיק
הולכות על שתיים.

בתור אחד כמוני, שחושב שאימא טבע צדקה בדבר אחד או שניים לגבי
הייצור של האנושות, ושלהיכנס איתה לוויכוחים על שטויות כמו
נטייה לא-סימטריה של האוזן השמאלית או איזו בעיה פסיכולוגית של
גודל החזה או הירכיים או עיצוב הגוף (מי לכל הרוחות היה הבן
אדם שהגיע למסקנה שנשים, למשל, חייבות להיראות כמו שעון חול
דקיק עם בליטות מוזרות בגודל של כדורי סל בחלק העליון שלו?) או
רק השד-יודע-מה זה קצת-קצת קטנוני (שלא לומר גאוותני), אף פעם
לא הבנתי למה בתקופה שבה אני גדלתי, ניתוחים פלסטיים היו כל כך
נפוצים עד שהמפלצת של פרנקנשטיין הייתה יכולה להיות יופי של
סמל מין.

אבל עם השנים ראו שזה רק מסתבך - שלא משנה עד כמה מיומנים
המנתחים, בסופו של דבר אם לא נולדת עם זה, זה ברור מאוד שלא
נולדת עם זה - ורואים. ואז התחילו הסיבוכים הרפואיים הגדולים
יותר - משנה לשנה יותר ויותר בעיות בעקבות ניתוחים פלסטיים
ישנים התחילו לקרות, ומערכת הבריאות הייתה בסכנה של קריסה עקב
עומס יתר של תלונות ותביעות על רשלנות רפואית. אני הייתי אז
סטודנט לביוטכנולוגיה - תחום שפרץ קדימה בצורה מדהימה באותן
השנים - והתעניינתי בעיקר בטכנולוגיות של תכפול והאצת גדילה -
בעיקר למטרות רפואיות. תחשבו על זה - לקחת צבר של תאי גזע מאדם
הזקוק נואשות להשתלת כבד, ולגדל אותם לכבד חדש ובריא לחלוטין
שאפשר להשתיל בו - חסל סדר המתנה לתורם, חסל סדר התאמת רקמות,
פשוט לגדל ולשתול בלי סיבוכים מיותרים.

... זה לא שלא היו דיבורים על שיבוט של בני אדם לצורך הפקת תאי
גזע. אבל האתיקה שבעניין הייתה מסובכת - ממתי עובר מפסיק להיות
גוש של תאים שאין לו משמעות ביולוגית גדולה יותר מרקמת עור
פשוטה והופך ליצור חי? כזה שיש לו נשמה? כזה שלהרוג ייחשב
כרצח? בכלל, מה זו לכל הרוחות נשמה, ומה יוצר אותה?

... וזה מה שהוביל אותי לעזוב את תחום המחקר הזה ולעבור לחקור
את הביולוגיה של הנשמה. כלומר, מה שהופך בן אדם לבן האדם
שהוא מבחינה ביולוגית. שאר האנשים בפקולטה לא הבינו מאיזה כוכב
לכת נפלתי עליהם, אבל אני הייתי סבלני. התחלתי בקטן והתקדמתי
הלאה עד שסוף סוף מצאתי אותה. ואחרי שמצאתי אותה, גיליתי גם
דרך לשמר אותה. ומהר מאוד גיליתי גם איך להשתיל אותה. לא
אלאה אתכם בפרטים הטכניים - זה תהליך מסובך שקשור למיפוי
כוללני של המוח ותהליכים ביולוגיים שונים במספר שלבים של סריקה
ובנייה של כל העסק לתוך מכלול אחד - והתהליך ההפוך, לצורך
'צריבת' המפה הזו של תבנית הנשמה לגוף חדש.

תארו לעצמכם את כוח המחשוב והסריקה שצריך כדי למפות בן אדם,
אבל כמו שאמרתי - התחלתי בקטן - וגם הצפרדעים שהתחלתי איתם
דרשו ממני הרבה מאוד כוח עיבוד והרבה זמן מחשב. אבל, הניסוי
הראשון בהשתלת נשמה היה מוצלח. ואם ההליך הניסיוני הזה היה
עובד גם על בני אדם...

הרעיון פגע בי כמו רעם ביום בהיר - למה לא, בעצם, לסרוק את מפת
ה-DNA הכוללת של אדם מסוים, לתקן בה עיוותים גנטיים קטנים,
לגדל את הגוף מחדש למצב תחילי ואז לבצע השתלה מלאכותית של
הנשמה של אותו אדם בגוף החדש?

תארו לעצמכם לרגע חולה איידס סופני - תארו לעצמכם לרגע שאתם
יכולים למפות את ה-DNA שלו, לתקן אותו מבפנים (ולהעלים את
ה-DNA הוויראלי), לגדל מחדש את הגוף ללא המחלה ואז להעביר את
התודעה שלו מהגוף הישן לחדש. או למשל, דמיינו לעצמכם תינוק
שנולד עם עיוות גנטי חמור שלא יאפשר לו לשרוד עד גיל שנתיים -
דמיינו לעצמכם את התינוק הזה גדל ומביא ילדים משלו, שאין להם
שום סימן לפגם גנטי כזה. באותה התקופה, זה נשמע כמו מדע
בדיוני. אבל אז קרה המהפך, שאפשר, סוף סוף שיבוט בבני אדם ללא
השלכה מוסרית כבדה - התגלתה נוסחה ביולוגית שאפשרה האצת תהליכי
גדילה של גוף תוך השארתו ללא מודעות בכלל עד הפסקת פעולתה על
ידי סרום נוגדני מתאים - המוח, פשוטו כמשמעו, מתפקד ברמה
המכאנית בלבד שנדרשת כדי להחזיק את הגוף בחיים, בלי לאפשר לו
להפוך ליצור חי ומודע. במובן מסוים, המוח אינו 'חי', וגדילת
הגוף מואצת באופן שמאפשר לבקר אותה ולשלוט בה. פיתוחים נוספים
חיסלו את הצורך באם פונדקאית לעוברים משובטים, והאיצו את
המחשבים לרמות שהפכו השתלות נשמה למשהו שסוף סוף היה יכול
להיות אפשרי.

ואז קמו אותם אנשים שהחליטו שאפשר לרתום את החידושים כדי לעשות
כסף - ניקוי גנום, שינוי אלמנטים התפתחותיים וחשיפה להורמונים
במהלך גידול מואץ של הגוף - עד לגיל צעיר יותר מן המקור. מעיין
נעורים פוטנציאלי. מחשבים חזקים יותר ויותר נכנסו לשוק
ההשתלות, ומהר מאוד השתלת נשמות הפכה להיות תופעה רווחת אפילו
יותר מהניתוחים הפלסטיים שהיו בכל מקום בתקופה שבה אני גדלתי.
המוח אותנטי, הגוף סינתטי.

פשוט נפלא.

מאז עברו כבר כמה שנים - ועדיין מסתובבים בעולם יותר אנשים
שעברו את ההליך כדי להיראות כמו בני 20 בגיל 200 ופחות אנשים
שעברו את ההליך כדי לרפא איזו מחלה חשוכת מרפא. וגם כאן גילו
סיבוכים - לא תמיד הגוף מסוגל לקבל את הנשמה, ולפעמים, למרות
כל המאמצים, הגוף החדש מתחיל לפתח מודעות - לפחות בשלב התחילי
שלה - ואז אנו מוצאים את עצמנו עם מטופלים שסובלים מפיצול
אישיות. ולפעמים יש אנשים שבגלל, חס וחלילה, תרגום לא מדויק של
מפת הנשמה, מוצאים את עצמם עם חורים בזיכרון, או עם שינויים
במבנה האישיות - שהם עצמם לא מרגישים בו, אבל מי שסביבם מרגיש
גם מרגיש.

השאלה הגדולה היא - אם את הגוף הצלחנו לתקן... מה השלב הבא?
ניתוחים לתיקון הנשמה?

... אני אישית מאוד מקווה שאני לא אהיה בחיים כדי לראות משהו
כזה קורה. אבל מצד שני... אם אני אשאר בחיים ומישהו יחליט
להעביר אותי איזה הליך כזה... אני באמת אדע אם עשו לי משהו?