|
כמו גוון אשר אינו נקלט
בספקטרום של הקשת,
כמו אלף רטיות
אשר חוסמות את המחר.
הן לא נותנות לטבול רגליי
בתוך מעיינות האושר,
הן כובלות ומשאירות סביבי
קליפות של טעם מר.
קירות של עובש וענן אבק
הסתירו לי את האופק
ולבי ימשיך לכמוה,
לערוג אל המרחב...
כמו ציפייה לגעת באמת
אשר בפנים פועמת,
כמו פרחי הבר אשר כלואים
בתוך כלובי זהב. |
|
|
חלק מהאנשים פה
חושבים שאני
מתלוצץ, הם
אומרים לי שזה
לא יפה לחתום
בשם כזה ושזה לא
לעניין, ולא
למדתי כלום
מהרצח, וזה על
גבול ההסתה, כל
מה שיש לי להגיד
בנושא הזה זה:
סרק סרק סרק
יגאל עמיר, מנסה
ברצינות אבל
מבין שזה לא
ילך, אז הוא רק
רוצה למסור ד"ש
למרגלית וקורא
לה לבוא לבקר
ולהביא תמונה
חדשה כי הקודמת
כבר ממש מוכתמת,
בדם, חרדל,
קוטג' וזרע
לשווא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.