אלה אלון / פסלי הבטון |
זו הייתה התפוררות. לאחריה
נמתחו רשתות משורטטות של דרך
השמש פרשה מיתרים עדינים
של אור וחום, הנוף נגלה נמוך ורחב
על פני מרחבים שטוחים
אך זו אינה האהבה שלי.
אהבתי מצופפת עצמה
בין בניינים מכוסי צמרת
בלב צומת ראשי שכל כבישיו
ומדרכותיו עורבלו נעקרו
והוסדרו מחדש
בעיר ההופכת שביליה לעת לילה
המעבר הוא תמיד זה
שלא ציפינו לו
יום אחד אדלג על הגגות
כמאוהב-סדרתי מיידה
אבנים קטנות אל דלת המרפסת,
טפיפות משוגע, צעדיי מעל
ראשכם, בשנתכם,
בתוך פסלי הבטון
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|