היום התעוררתי עם מצברוח של בית.
זה מן מצברוח נורא בסיסי, נורא כיפי ומתפנק.
כזה שאתה רוצה רק להיות בחדר כל היום, לשבת מתחת לשמיכה עם
איזה כוס תה מתוק ממש ביד, לקרוא אולי איזה ספר אם מתחשק.
כל היום להשאר בפיג'מה, או עם הטרנינג והסווצ'רט שאתה מרגיש
איתם הכי נוח וכיפי, הכי בבית.
באותו מצברוח אין לך כוח להתלבש, להראות "טוב", בלי איפור,שיער
מבולגן - לא טורח להסתרק אפילו אחרי שאתה קם, ואם אתה מתולתל
אז האופציה של להסתרק בכלל לא באה בחשבון. גם לא לשים עדשות
ולהיות כל היום עם משקפיים, מה שבד"כ לא קורה.
מצברוח כזה שכשאתה מסתכל החוצה אתה אומר "לשם אני לא יוצא בזמן
הקרוב", אתה בתוך החדר שלך, הכי אתה שיכול להיות, אין אף אחד
ששופט אותך, בוחן אותך, בלי ביקורת, או כל דבר דומה אחר.
רק אתה.

יום אחד התחיל איזה בחור אחד, דווקא ממש חמוד ודי שווה אפילו,
דיברנו, ניפגשנו, היה ממש כיף איתו. כמעט התאהבתי בו עד
שגיליתי שהוא...


לא יודע מה זה מצברוח של בית...