תקופה חדשה עומדת בפתח
מרגישה חנוקה וגם קצת במתח
כולם מעודדים: זה בכלל לא נורא
אבל לי זה נראה ממש כמו צרה.

לאן נעלמו הימים התמימים,
שבהם עוד שיחקנו כמו ילדים?
מהחרישות לכל הבחינות
מבלים שעות באתר השמירות.

צועדת בשקט וממש ללא חשק
עומדת צמודה והדוקה אל הנשק
ימים של גשמים, סופות וקור
ואני שומרת לי לבד, באיזה חור.

רכוש הצבא ביום נהפכתי להיות
ועכשיו מהרהרת אני 'מה הטעם לחיות'
בכל לילה ולילה זולגות הדמעות
הלב מנסה אך לא מפסיק לבכות.

עומדת אני וחושבת שנייה
בסה"כ עוד יום בקרייה.