איך שראיתי אותה, היא  עמדה שם בפינה חצי מבויישת. עם השמלה
השחורה הקטנה, שהגיעה לה עד הברכיים  והתנפפה מעט ברוח, והשסע
שנוצר חשף רגליים מדהימות מאותן רגליים שרואים רק בקטלוגים של
ווג... עמדתי לשניה, הבטתי בה... היא הביטה אליי בחיוך מבוייש,
ספק רוצה לומר,  היי ספק לומר ביי,  אני הרגשתי שכל החום עולה
לי... העצמות שלי השתתקו באותה שנייה בלי יכולת לזוז.

הרגשתי שזו היא, פשוט ידעתי הייתה לי תחושה. שיערה השטני הסתיר
את עינה הימנית מעט, ועינה השמאלית הכחולה זרקה מין אור מיוחד,
אכן בחורה שלא רואים כל יום.
רציתי להושיט את ידי לכיוונה...לא יכולתי לזוז...
הרגשתי שאני תקוע, והיא בשלה עם אותו חיוך מבוייש ורגליים
מדהימות חשופות.
אני משתתק והכח שנותר מנסה לזוז, לפתע נשמע קול,  מין צפצוף.
רציתי להביט הצידה לראות מאין בא הצפצוף....הרגשתי מין
חמימות...אור שמאיר את פניי...
והצפצוף  ממשיך.
אני מסתובב...עם כל הכח...מושיט את ידי וזהו, הצלחתי.








כיביתי את השעון.השעה כבר שבע ועשרים. שלמה. אתה צריך לקום.
עוד יום שגרתי בחייך מתחיל... בוקר טוב עולם...





12.10.01