תא אחד בודד
לא יותר מידי לחשוב
והמרד נגד הגוף מתחיל
הקבוצה מתחילה בקטן
שנה, עשר שנים, עשרים שנה חולפות
ועוד ועוד תומכים מתווספים למתמרדים
גרורה אחת בודדה
לא יותר מידי זמן לחשוב
וההתקהלות מתחילה להתפשט
ומי אני בכלל?
יצור קטן, זעוף פנים ושלוב ידיים
מבקשת עוד "שוקולית" ברודנותי הרגילה
ולמרות הכל
את רצה למטבח הקטן שלך בהנהון תשוש ומתחילה לבחוש
רופא אחד
לא יותר מידי זמן
ואת שוכבת במיטה
ההבעה הרכה והוותרנית שלך כבר נעלמה
ואני עדיין לא מבינה
אז אני הולכת ושואלת
ובעדינות ממלמלים
שככה זה
הידרדרות קטנה
יותר מידי לחשוב
ואת מוטסת בתוך הרכב המיילל
וביתך ריק
לא דיברת אליי הרבה
אבל ראיתי בעינייך מה את מרגישה
ובין כל המכונות
לחשת לי מילים אחרונות
כל כך הוזה וחלושה
אך כל כך סמכותית ודואגת:
"הבת שלי חושבת שיש לי סרטן"