לבושה חצאית מיני שחורה עם גרביוני ברך.
מוכנה ומזומנה לצאת לדרך.
חולצה שחורה, מקושטת בפרחים,
שאת עורה החיוור מעטרים.
עיפרון שחור שקצת מסתיר,
את מה שהעיניים יכולות להמטיר.
ציפורניים צבועות שחור, שיער מקורזל
ועליה כבר מזמן נאמר חבל
"ילדה עם פוטנציאל", עליה אמרו לפעמים.
אבל מה הם בכלל יודעים מהחיים?
כבר עברו כמה שנים טובות,
והיא עם אותן מחשבות.
לעולם לא לוותר על הרצון המיוחל,
לא משנה שלפעמים לאחרים זה לא מקובל.
לא משנה מה עליה חושבים ואומרים,
זה מה שהיא מרגישה מבפנים.
באה הביתה, אחרי יום שבא תומו,
וראשה נכנס שוב לעולמו.
פושטת בגדים, משילה את עורה,
וחושבת על הפעם שהייתה נערה,
או לפעמים הולכת רחוק יותר,
לתקופת הילדות שהכול נראה אז אחר.
מי באמת מכיר אותה מבעד לכל?
מי באמת מסוגל ויכול?
עוד יום עובר ועוד יום בא אחריו,
אבל מה יהיה איתה עכשיו?
מפחדת במראה להסתכל,
ולגלות שמשהו בפנים מתחולל.
אולי היא כבר מקרה אבוד,
ומה אצלה בכלל נחשב ייעוד?
היא בסדר, אל תחשבו לא נכון,
רק אל תתפלאו אם עליה יום אחד תקראו בעיתון.