בבניין שמול ביתי הזמן האכזר עשה שמות:
כל קיר בו נסדק, הטיח נשר,
שום דבר שלם לא נותר!:
ממעקות הברזל - הצבע התקלף;
המעלית פיסחת; כל צינור בו דולף;
המרצפות מרפרפות; השער תלוי;
בקיצור: זהו בניין שהכול בו בלוי.

ערב אחד התכנסו דיירי הבניין כולם
והחליטו שהגיע הזמן לשיפוץ מושלם.

כל מה שהיה סדוק - תוקן עם פיקוח הדוק;

שב הבניין למלוא הדרו, לצורה בה היה בימי זוהרו.

לבי עולץ למראה הבניין המשופץ:
מחלוני רואה אני בניין יפה משוחזר ומפואר
ואילו דיירי אותו בית רואים מחלונם
את הבית שלי שהוא מתפורר, מוזנח ומכוער.

כך פועל הזמן הנוכל:
אני מסתכל עליך, ידידי הצעיר, ונזכר איך נראיתי;
אתה מסתכל עלי ורואה כיצד תיראה;
ובל תהיינה אי-הבנות:  
זהו תהליך טבעי שלא ניתן לשנות.