אדם שנולד ועולה כפורח
מאיר ונישא מחייך ושומר
מסוכך בחיבה על קרוב ואורח
כמו אגל של טל בעפר הוא גומר
כמו טל מנצנץ על עלה מול השמש
גולש לאיטו ונספג ברגבים.
כמו גץ מזיקוק שזוהר בשמיים
מאיר באורו ונמוג בשחקים
כשמש חמה ששולחת קרניים
וענן שהרוח נשא והסתיר
כמו חיוך הירח בלילה של קיץ
שלקראת מחזורו מגודלו הוא מחסיר
כמו אור מגדלור קורץ מן החושך
לספן הנלחם בים הסוער
כמו בית נישא על גבעה מיוערת
שעלה בעשן ביער בוער
אין כאן עניין של גודל וצבע
של כוח, כבוד וגם לא מעמד
רק רסיס חיים אדם הוא בטבע
וסופו, גורלו לכוון אחד.
אוקטובר 2001 |
