שמיים מוכתמים בדם
ים שחור ואין אדם
שקט פחד צל עכור
מסתתר בלב שבור
ואין שום דבר חזרה
להחזיר מה שקרה
בסימטה אפורה ונידחת
מסתובבת אישה מתייפחת
צולעת,רועדת ממשיכה במסע
מחפשת את מי שכבר לא נמצא
עייפה גם היא אך תמשיך לחפש
אולי היא תראהו שוב יושב על העץ
מחייך מאושר והכול שוב ירוק
מזמן לא שמעה היא את צחוק התינוק
אך המעשה שלה, האמיץ
אולי יתברר כעת כפזיז
מזכרת יחידה תהיה לעפר
לא ניתן להחזיר את מה שעבר
והיא שוב נזכרת לפני שנים
איך ביקשה ממנו להתגייס לחיילים
והוא גם פחד לא רצה מאומה
התגייס בעל כורחו אל המלחמה
המלחמה הסתיימה, הסתיימו גם חייו
כעת היא בוכה, בוכה רק עליו
שעלה למרומים אך עזר לאומה
רק הוא שנפל, בעת מלחמה |
