תחנת אוטובוס. חציו של לילה -
חצות. סביב אין דבר (מלבד אוויר)
בלתי נראה (בעליל) שלולא הקור
היה
(בלתי מורגש).
מה חשבה לעצמה. מה
התעורר וזע במעיה כשעל ברכיו
כושל, ושק לראשו.
עוד זאת מבשלת וזה בא
ומר
בפיו.
שבעה בנים לאשת איוב.
ומה עוד יכולה הייתה
להגיד? והוא מקלס בה והיא בוכיה,
על מצע מאפיל. שקע בלילות כבד מנשוא.
וימינה ושמאלה שוות הזו לזו - כלפיה -
באכזריותן.
ומה תגיד? הוא, אינו מתיז אלא מיני
הברות קטועות ובאשר תדבר בו -
באשר תדבק בו -
זעם ניגר מפיו
כדבש.
ומה נבצר ממנה לחשוב. מה
רבה נחמה - מבין דמעותיה מצאה -
בקלל. עוד זאת בוכיה וזה מתגרד וחול
בגדות-זקנו.
שבעה בנים לאשת איוב.
התוכל לנשוק למוסר-אבות ולערסל בידיה
שברי-גופתו הצנומה?
שבעה בנים לאשת איוב.
ואלו תפילות יעלו על שפתיה?
והיא טובה
בם
תמיד.
ובהזקנה - משעתה למשניה - בהכספת
גולגלתה
חרש תדע -
כפותיה יוותרו מור על-עור אבן-הגולל
לעד.
מבט חטוף אחד אל-עבר התחנה הבאה: ואם
יש אנשים -
הרי שהוא רק מתעכב
בדרכו
ה א ר ו כ ה
ו ה מ י י ג ע ת
לכאן. |