1.
...עכשיו.
כשאני מביט לשני הכיוונים ובשניהם רואה את אותן הצורות?
האם עליי לנסות ולהתאים את משולש העץ למשולש העץ כמו שלימדו
אותי, או שעליי לנסות ולהתאים לעצמי גם עיגול?

[ ...והאם יש בכלל מה לנסות ולהתאים?
האם יש לכך טעם בכלל?... ]

2.
יושב על אסלה, איפשהו בגדה המערבית ומחטט באף.
"דיברתי בטלפון קודם עם ראש החיזבאללה", אמרתי לנשיא, בעודי
משחק באולר על גבי חוט הטלפון, "הוא אומר שיש פירוק נשק אם
אנחנו נותנים להם את העגבניות שיש לנו מירדן".
הוא ענה תשובה מבולבלת על יחסי השלום עם ירדן, בזמן שחתכתי
בטעות את החוט של הטלפון.
ומה עושים עכשיו?
מחרבנים.

3.
"כבר שישים שנה שאני רועה את אותו הצאן", אמר לי האיכר
הפלשתינאי בעודנו בונים התנחלות על קו התפר, למען 'ממלכת ישראל
החדשה'.
הבטתי טוב בצאן והבנתי כי אלו בכלל כלבי רועים.
"איפה הכבשים?", שאלתי אותו, אך הוא בינתיים התחיל לגרור
קרוואן לכיוון הצד שלו של העולם "ולאן אתה לוקח את הבית שלי?",
שאלתי.
"אני הולך למכור אותו תמורת כבשים, בשביל הסולחה", ענה, וחשבתי
לעצמי שבאמת יהיה נחמד מצידו לארגן סולחה אחרי שהוא גנב לי את
הקרוואן. כבר הרבה זמן שלא הייתי בסולחה טובה.

4.
בידי האחת החזקתי מחסנית מלאה, ובידי השנייה החזקתי את הרובה
שאליו היא התאימה. משום מה, לעשות את החיבור ביניהם היה החלק
הקשה.
במשך שעות עמדתי ככה, תחת השמש הקופחת, וניסיתי למצוא את
הפתרון לבעיה.
בעומדי כך, הייתי מסמר הערב לעירשלם כולה.
תמיד ידעתי שאני אהיה מפורסם, אבל אף פעם לא חשבתי שצליבה תהיה
פריצת הדרך החשובה שלי.

5.
ישבתי על ספסל עץ וקראתי עיתון, כשלפתע הרגשתי דקירה קלה
בישבן. הבטתי סביבי, אך משנוכחתי לדעת כי לא נמצא לידי אף אדם,
התמלאתי תמיהה.
חזרתי לקרוא את העיתון כשחשתי באחת נוספת.
הוצאתי מצית ומיכל שמן והצתתי את הספסל.
"אין טעם להאבק בזה", חשבתי, ועברתי לספסל אחר.