אדי הקור זורמים מפי כמו מפל מים הפוך, מתרסקים מהשפה העליונה
אל הנחיריים, מתפצלים משני צדי האף ומתפזרים אל חלל החדר.
אצבעותיי נוקשות וכואבות וכל תנועה מצריכה מאמץ מנטלי. החום
המועט שאני מייצר אינו מתפשט ממרכז הגוף, ואיזורי הפריפריה שלי
נשכחים ונדחקים הצידה בדומה לשכונות העוני בעיר. כיסא המתכת
הקר מעביר בי צמרמורת בכל נגיעה, ואני נמנע מתנועות מיותרות,
מגביל את עצמי לשטחים הכבושים על משטח המתכת השחור. אני מנסה
לשלב את ידיי ליצור מעטפת חמימה, אך המגע של אצבעותיי, כאצבעות
גופה מעלה גבשושיות קור ומסמר את שערותיי. כדאי להשאיר את כפות
ידיי במקומן בידיעה הכואבת שייתכן ולעולם לא נתאחד שוב.
קורבנות החורף קשים הם, והרודן האכזר אינו חס על איש. אני מביט
סביבי, סוקר את מרחבי החדר הצחיח כמה למקור חום. לא עבר זמן רב
ממתקפת איתני הטבע האחרונה שהותירה אותי מצולק ומיובש, עירום
ומיוזע על רצפת חדר זה ממש, אותה רצפה שיכולה לשתק אותי כעת אם
תפלס דרכה לעור חשוף. אני מכווץ את אצבעות רגליי עמוק בנעלי
הבית בצורת ארנב שלי. אולי ההיפותרמיה הממשמשת ובאה וייתכן
חוסר השינה הובילו אותי, אך אני לא יכול שלא לחשוב על החום
שהייתי יכול לקבל מארנב אמיתי העוטף את רגליי, לעומת יצור
הפלסטיק והבד שמוט האוזניים המסתכל אליי במבט מזועזע. אני
מפליג במחשבות לתקופה אחרת, טובה יותר, בה רעמת שיערי התבדרה
על ראשי ועמדה איתן כנגד כל פרצי הרוח הזדוניים שזממו לינוק את
חיי מתוכי. השיער כבר איננו ואני נאלץ לחוות על קרקפתי את
מתקפת הפרשים המונגולים, היא הרוח החודרת דרך התריס השבור, שלא
חסה אף על אוזני ועורפי. פעילות ספורטיבית - זהו כרטיס היציאה
שלי מהסיוט הארקטי הזה! אך אבוי, הפרקים אינם מגיבים ועולה בי
חשש כי מעטפת הקרח שניטרלה את פרקיי תתפשט במעלה הגוף ותכסה
אותי כליל. חזיונות על עתיד כמוצג מוזיאוני בעתיד הרחוק עולים
לנגד עיניי, ותחושת התהילה כמעט משכיחה ממני את מצבי הנוכחי.
הרעידות פסקו מזמן ואף תדירות המצמוץ ירדה לכדי אפס. אני מנסה
להקשיב לפעימות ליבי אך הן חלשות מכדי להיקלט , או שאינן כלל.
תחושת הזמן נעלמה ואני מרגיש לפתע תנועה במעלה ידי, אני מנסה
למקד את מבטי, אך איני רואה דבר. התנועה מתפשטת במעלה הזרוע
ועיני מתרחבות באימה לנוכח ההבנה כי הדם שקפא בכפות ידי עושה
דרכו אל מרכז הגוף. הסוף קרב. אני משלים עם בוראי, ומפטיר
תפילת "שמע ישראל" ללא קול, שפתיי חתומות בריר קפוא למעלה
משעה. אני רואה לנגד עיניי את חיי, מותי ועלייתי השמימה, נפגש
עם גבריאל בשערי גן עדן. הוא נותן לי שקית חימום וכובע צמר
ומכין לי תה חם. אני עובר בשער ומהלך על ענני המרום, מביט
סביבי על מלכות שמיים. כל השמיים מרוצפים בתנורי ספירלה
במרחקים של עד מטר אחד מהשני, ומלאכים תכולי עיניים לבושי
חרמונית מחייכים אליי מכל עבר. אני ניגש אל ענן הקבלה ומצהיר
את שמי למלאך הגוץ בעל המשקפיים שקורא לברוריה המלאכית
האחראית. ברוריה אדירת המימדים מקלידה את שמי במחשב העתיק
וזורקת "הוא הקדים - שיחזור אחר כך" וממשיכה בשיחת הטלפון עם
בן דודה מצד חותנה. הגוץ תוקע בי מבט נוזף, נוטל מידי ההמומות
את כוס התה ושקית החימום ואני מתחיל לשקוע במקומי בענן. "אבל
קר! קר!" אני זועק, "אני לא רוצה לחזור!". קול רעם ופרץ רוח
אדיר מחזיר אותי למושבי על כסא השחור, ואני מוצא עצמי בחדרי
כשהחלון נפרץ ע"י הרוח. אני בוכה בדממה, פתיתי שלג. אני מגייס
את שארית כוחותיי ובשאגת אדירים קם מהכיסא ופוסע לעבר החלון
כנגד הרוח. לאחר כנצח בעין הסערה אני מגיע לחלון ומרגיש את
שרירי משתרגים במאמץ לסגור אותו על סופת הטורנדו. אט אט עולה
במוחי רעיון. אני מרפה את ידיי ובתנועת דילוג קטנה פוסע אל
מעבר לחלון. הרוח שורקת באזני ואזני הארנבים שעל רגליי. אני
נפגש עם הרחוב וממשיך בזליגה איטית אל תוך האדמה משאיר את גופי
הגשמי מאחוריי. לאחר מספר רגעים אני מגיע למחוז חפצי. סרברוס
בעל שלושת הראשים נובח לעברי בין להבות הגיהינום ואני מחזיר לי
בניפוף שלום שמח. אני מחבק את השערים הבוערים של הגיהינום
וחיוך נמשח על שפתיי. זוג שדים מגודלים דוחף אותי בגסות לעבר
פקיד הקבלה הגוץ מרכיב המשקפיים, ואני מתענג על הגחלים הלוחשות
מתחת לרגליי. "ברוריה !", הוא צועק, "יש לנו מקדים!". חשש קל
עולה בי אך ברוריה אדירת המימדים דוחפת לידי מעטפה ומחתימה על
מצחי מספר כלשהו. השדים דוחפים אותי לאורך מסדרון של אש לתוך
חדר צר וארוך מלא מיטות קומותיים. אני נשכב במיטה ומזיע כמו
חזיר יבלות בעונת הייחום. אושר. לאחר שעה קלה שבה אט אט חוזרת
אליי התחושה בקצות האצבעות אני פותח את המעטפה:
"ברוך בואך לגיהינום, יוסף צוקרמן!
אנו מודים לך על החלטתך לעבור לשורותינו ושמחים כי החלטת לעשות
זאת בטרם סיום התקשרויותיך הקודמות. לאור התנאים הנוכחים תזכה
ליחס מיוחד מסגל ההנהלה שלנו ותנוצל לטובת שימור הגיהינום
כמקום הנורא שלא עלי אדמות. בשל העלייה במחירי הנפט וירידת
הטמפרטורות נדרשות דרכים יצירתיות להמשך קיומנו ככור מצרף
ואחזקת להבות הגיהינום. כחלק מהדרכים לפיתרון הבעיה נגזר עלייך
לסייע בכריתת עצים לצורכי ההסקה של הגיהינום. מחר בבוקר תצטרף
לקבוצת החוטאים איתה תבלה את הנצח הקרוב, ותישלחו יחדיו ליערות
סיביר לתחילת העבודה. בכל בעיה, תלונה או הערה, נשמח אם
תתלונן, אנחנו צריכים חיזוקים.
בתקווה להמשך פעילות פורה,

בעל זבוב,
אחראי קבלנות משנה,
גיהינום."