אין כוח לכלום
רק לבכות.
אין עצבים לאף אחד
רק להיות לבד.
לא רוצה לדבר ולא רוצה לשתף
רק אני עם עצמי.
אני לא יודעת להסביר,
ומצד שני אני גם לא חייבת הסברים.
הם אוהבים, רוצים בטובתי ורק לעזור,
ואני ממשיכה בשלי.
זה אולי אגואיסטי ולא נחמד
אבל ככה זה.
בלי שום נימוקים ותרוצים
חרא יום, חרא שבוע, חרא תקופה.
שיעבור כבר שיעבור.
רוצה להיות מחייכת, צוחקת ורק שטויות,
אבל אי אפשר.
אין בי את הכוח הזה.
שפשוט יעבור מעצמו.
אני מחכה,
עם הפרצוף הכבוי
והדמעה בזוית העין.
אין לי כוח לכלום
בלי שום נימוקים ותרוצים.
חרא יום, חרא שבוע, חרא תקופה.