בלי עיצובים בלי אייקונים בלי שנינות.
רק מונולוג.

בתכל'ס. כן בתכל'ס.
רע לי בחיים האלו.
לא רואה סיבה להמשיך אותם.
אבל תמיד הייתי פחדן.
תמיד רציתי למות בצבא, כדי שאני לא אצטרך להתאבד בגיל 20.
שולח חיוכים באינטרנט ואומר לכולן שאני אוהב אותן.
אבל אני חי כבר יותר מדי זמן.
שניה הלכתי להביא וודקה וקולה.
וודקה וניל עם קולה.
אם זה לא יגרום לי לכתוב, שום דבר כבר לא.
אנשים מפחידים אותי.
עד כדי כך שאני חייב לשלוט בחייהם.
אני לא יכול להיות בקשר שאני לא משפיע עליו.
תמיד אמרתי שאני לא מחפש קשר סביל.
לא מחפש וירטואליות בלבד.
הכל נובע מהפחד.
מפחד מעצמי.
מפחד מהעולם.
מפחד מאנשים.
מפחד מקשרים, מפחד מהאמת.
כן מרינה, את צודקת.
אני חולה שליטה מזויין.
בלי זה אין משמעות לקשר בעיני.
את צודקת מרינה, זה הכל משחקי אגו בשבילי.
בלי הבעיות של אחרים חיי לא שווים כלום.
אני לא באמת קיים.
בתכל'ס. כן בתכל'ס.
רע לי בחיים האלו.
לא רואה סיבה להמשיך אותם.
לא מרגיש שייך.
לא אחד מכם.
לא בנאדם.
לא אנושי, לא אני.
אני באמת שלא יודע מי אני בכלל.
למה אני חי עדיין?
שירים ישנים במחשב.
לא מתחבר לכל העכשוויות.
אולי מנה של קולה עם וודקה פטל תעזור לי להפתח?
אני לא מסוגל להתמודד עם מורכבות העולם הזה.
תביאו לי כל מספר סופי של מימדים במתמטיקה.
דברו איתי על התאוריות הכי מופרכות בפיסיקה.
שם אני מבין.
אני לא שייך לפה.
העולם הזה מורכב מדי בשבילי.
מתוך המסנג'ר עם אביטל:
היא מבלבלת אותי.
אני אף פעם לא הרגשתי כל כך הרבה.
אני בקושי יכול להרגיש רגש אחד כל פעם.
והנה את גם אוהבת וגם שונאת, גם צינית וגם רצינית, הכל ביחד.
אני לא יכול להתמודד עם זה.
בלי צנזורה הפעם.
לפרסם את זה כמו שזה.
מתלבט אם לשנות את שם הבלוג ל"יומנו של סכיזופרן".
אבל אחי, סכיזופרן לא אני.
בתכל'ס. כן בתכל'ס.
רע לי בחיים האלו.
לא רואה סיבה להמשיך אותם.
גברים לא בוכים.
למרות שהרבה פעמים הדמעות עומדות.
זורמות.
גברים לא בוכים.
למרות שאני תמיד מעודד לבכות כשכואב.
אצלי זה לא כאב.
אני סתם סלע.
לא מרגיש כלום.
אני כבר לא מרוכז.
איבדתי את הריכוז.
מטומם שכמותי, לא מסוגל אפילו להתרכז בכתיבה שלי.
זה בערך המונולוג הכי חשוב בחיי,
ואני מאבד ריכוז אחרי 10 דקות.
הלוואי והייתי כמו הדר.
עם כל האהבה שהיא מקבלת.
עם יותר מ 200 כניסות לבלוג שלי בחודש,
והוא אנונימי עדיין.
אף אחד לא באמת מרגיש.
אף אחד לא באמת מראה איכפתיות.
הרוח מנשבת בחוץ.
אני שומע בקולה את המנגינה שלא הולחנה.
את השיר שלא נכתב.
אבל אני טיפש מדי כדי לתרגמה.
בתכל'ס. כן בתכל'ס.
רע לי בחיים האלו.
לא רואה סיבה להמשיך אותם.
הייתי ילד עצוב.
משוטט בלילות לבד...
הייתי ילד עצוב.
מסתובב בימים ושר.