שוב חוזר הגשם
הרחובות מתרוקנים מאדם
רק אני שמוטט
מחפש את הפנים שהכרתי
את הצל שליווה אותי
זוכר כול שביל, כול קיר
בתוך הסערה
אני נע באיטיות
יכול לראות איך בבתים אחרים
האור דולק
ויש זוגות שיושבים ליד שולחן
אולי הם מקשיבים למנגינות
שלא הצלחתי לפתור
ואני ממשיך לנוע באיטיות
מביט אל השמיים
דווקא היום, חזר הגשם
כמו יש איזה ערך שמבקש את עצמו מחדש
אולי זו הגאווה, אולי זו הקנאה
שלא יכולתי לתת לה ללכת
רואה איך חיי, נגמרים לאט
עם כול תקתוק של השעון
רציתי להיות זה, שידליק את האור
ואת תופתעי
ובמקום זה מביט אל חלונות הבתים
שבחוץ יורד הגשם
סיגריות נרטבות, ואני מחפש מטבעות בכיס
אול אסע למקום פחות רגיש
נזכר איך בימים אחרים, שקעתי בתוך דממה
לא ביקשתי דבר, ואז הכול חלף
כמו בתחנת רכבת הומה אדם
הייתי היחיד, שלא עלה ולא נסע
שוב חזר הגשם
משכרות או טירוף
אני לא יכול לחזור בחזרה
לומד את המילים בשקט
ואחר כך משקר לעצמי
זה תמיד בא באותו סדר
עיניים אדומות, שיער קצר
הכול נבלע בזיכרון אחד
ושלטי פרסומות, לא מצליחים להסיר ממני דבר
שוב חזר הגשם
והעצים רועדים, נושרים עלים
ולאט נופלים עלים
אני לא יכול לאחוז בשום דבר
מבקש לשבת, לא לתת לזמן להשפיע
ובינתיים הוא חולף מעלי, משאיר סימנים בידיים
בזיכרון, בגעגוע
מחלונות הבתים, היא תוכל לראות אותי כמו פרט שנאבד
אולי היא תיזכר, אולי הכול נשכח
זה ערכו של זיכרון
שוב חזר הגשם
ואין איש ברחוב |