תביטי סביב
אנשים נשכחים בתוך השירים
חלקם לא יודעים
את החלקים הלא מוכרים
ורק שנינו, עומדים מול החלון הפתוח
כמעט נוגעים
עד שזה מתפרק
שומעים את הכלבים נובחים
ביציאה מן העיר, יש כביש מהיר
יום אחד נעלה עליו
הגשם יכה חזק בשמשות
לא ייתן לנו לחלוף
ואנחנו נחליט לעצור בצד הדרך
את הרי יודעת
השירים כותבים את עצמם ממילא
את מחייכת,
אומרת שמה לא אספיק היום
אעשה כבר מחר
ואני שואל כמעט בלי מילים
מה אם אין מחר
בסוף הכול מסתבך
תראי, אני כבר לא לובש שחור
את מחייכת, החלון הפתוח
גורם לך להתכנס בתוכך
גם אני מפחד לפעמים לחשוב
ששכחנו מה אהבנו
ביציאה מן העיר, על הכביש המהיר
אנחנו נסע, אחרי שכולם יחזרו
את תספרי על מסעדה קטנה, שהיית נוסעת אליה
שאהובים היו עוזבים
תבקשי שאקח אותך לשם, ואני אשאל את עצמי
מה זה אומר, אולי אנחנו שוכחים
שירים כותבים את עצמם
עד הנקודה האחרונה
אחריה,
שנינו לא יודעים לאן ללכת
אהבנו את עצמנו כשני צעירים
שכחנו שאנחנו עדיין כאלה
ואת אומרת, תביט בחלון הפתוח
אני לא רואה שום דבר
רק חושב על כביש מהיר
אולי ניסע הלילה
אולי גם אנחנו כותבים את עצמנו
ואת צוחקת בלי קול
אני יכול לראות את זה בעינייך
ושנינו כמעט נוגעים
בסוף זו שתיקה
מה עוד יש לנו בעצם?
שנינו נעמדים משני צידי החלון
שני ילדים חולפים, אולי הכרנו אותם פעם
בלילה, אחרי שנירדם
הכביש המהיר יתרוקן מאדם
ורק זוג אחד יעבור שם כמו במקרה
ואת תניחי את היד על בטני
מה שלא הספקנו היום, יחכה
הרי בסוף, אנחנו כותבים את עצמנו