מכירים את ההרגשה הזאת כאילו קודחים לך בלב, כמו צביטה אבל לא?
משהו אכזרי כזה, קודח, קורע לך את הלב ככה שאתה ממש יכול
להרגיש איך שבעוד רגע אתה פורץ בבכי אבל אתה משתדל שלא?...
בטח מכיר! מי לא מכיר את ההרגשה הזאת? אנחנו חיים בשביל ההרגשה
הזאת. אם אתה לא מכיר, אתה תכיר. ואם לא תכיר, אז חבל לי לבשר
לך - חיית לשווא, מעולם לא אהבת והחיים שלך מבוזבזים על
רצינות, על מרירות ואולי גם על שנאה.
זה חרא של הרגשה, היא כואבת יותר מכל כאב פיזי, יותר מכל עינוי
שאתה רק יכול לדמיין, וזה עדיין לא יכאב ככה.
אומרים שכל יצור חי התפתח עם האבולוציה בכיוון אחר, קיבל צורה,
אינסטינקט ויכולות בהתאם לצרכים שלו בטבע ולצורך קיום. לכן
עלתה בי המחשבה - למה בנוי האדם בטבעו? האדם הוא הרי היצור הכי
אינטליגנטי שידוע לנו עליו עתה, אז למה הוא בנוי? לעובדת
האבולוציה הקיימת בנו, אנחנו כנראה בנויים לכך גנטית - לאהוב.
אולי היצור המשונה הזה התפתח עם השנים לכזו רמה של אינטליגנציה
שהוא יודע שלחיות עם אדם אחד, לעשות ילדים, יחסים, נישואים,
וכל הכרוך באלו, מההתחלה של ההתחלה, אבל עם בן אדם אחד מסוים,
זה פשוט בלתי אפשרי. ובכן, אולי לא לגמרי בלתי אפשרי אבל
הסיכויים שזה יצליח והזוג יישאר מרוצה ומאושר ביחד, הרי הוא
שואף מאוד לאפס. לכן כנראה התפתח האדם לאהוב בעקבות האבולוציה,
לצורך התרבות.
אם האדם, חכם כפי שהוא היום, לא היה מתאהב, הוא לעולם לא היה
לוקח את הסיכון הזה, אין סיכוי!
נגיד אדם היה בא למועדון, רואה מישהי יפה, פנויה, אולי אפילו
פוטנציאל להיות אהבת חייו האמיתית, הוא לא היה מתחיל איתה...
כי הרי זה יכול להתגלגל לבילוי של לילה איתה, משם זה יכול
להתגלגל ליחסים, משם זה יכול להתגלגל לחברות קבועה, ומשם זה
יכול להתגלגל לנישואים, שלושה ילדים, כלב, חתול, סוסיתא, סבתא
בחדר ליד, דודים מעבר לכביש, האישה שוב בהיריון צועקת על כולם
והילדים לא מכינים שיעורי בית, הגדול ביניהם עושה סמים, הקטנה
בת ה-7 כבר שמה איפור, ואתה יושב באיזה בר, שתוי עד שד
עצמותיך, מנסה להימלט מהחיים האיומים שכפה עליך הגורל האכזר
ששונא אותך עוד מאז שהתחלת עם איזה אחת במועדון. אם לא אהבה,
אנשים [זן מפותח שכלית (יחסית לקופים ולעצמים דוממים)] לא היו
יכולים להתקיים, הגזע היה נכחד.
ובאשר לאלו שהתפתחו יותר אינטליגנטים או פחות רגשיים, אלו הם
אותם אנשים שהזכרתי מקודם - אלו שלעולם לא יחוו את המקדחה הזאת
בלב, את המסמר שהיא דופקת לך בלב עם פטיש ענק (כמו של
הוויקינגים), את הטנק הזה שדורס לך את הביצים ובדרך גם יורה לך
בלב, את המבט החודר הזה שכואב מעבר ליכולתי לתאר ולשמוע את
המילים - אני צריכה לבד.