מדן נריה / מכתב לדיכי |
לצדדים מעט הביטי ותראי יש אור ביום.
את כותבת, שיר כואבת, עננה ביום בהיר
בודדה? אחרת רכבת? לא לעד אדם צעיר.
בעבר זיווג הייתם - מקור-קנאה לכל רואה -
אך פתאום אמרת לו "לך! לי יאה יותר נאה".
הוא הלך, אותך שכח, את ציפית לבוא אביר;
אבירים פה אין - נסיכות יש למכביר;
לא אבוד ולא נורא אם תיאותי לפשרה:
תחפשי בן זוג חדש שידמה לזה אשר גורש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|