משהו כל כך ישן שכתבתי...

אני מתאבלת
על האדם שהיית וכבר לא תהיה
על האדם שהתאהבתי בו, שאהב אותי
ואהבתו אליי רוממה אותי מעל גבעות והרים
ועכשיו רואה בי רק עוד ידידה
אפלטונית

אני מתאבלת
על היכולת שלי לעמוד לפניך מבלי להרגיש דבר
על זמנים בהם לא הרגשתי כבובה שאתה מושך בחוטיה
שניהם נעלמו כלא היו
ועכשיו נותרתי מושלכת בפינת החדר
שבורה

אני מתאבלת
על אהבה מושלמת ובתולית
על חיבוקים שעשו לי פרפרים בפנים
ועכשיו נותרו רק תמונות, קטעי שיחות
וזכרונות מתקופה אחרת, שלא הייתה כה
קרה ומנוכרת

אני מתאבלת
ממש כאילו אתה הוא זה שעזבת אותי
ולא ההיפך
וכועסת ושונאת אותך
ממש כאילו אתה הוא זה שגורם לי להרגיש כך
ולא אני