ואי שם יש אור דולק שמחכה לי,
בבית חם שמחכה רק לי,
בין ארבע קירות של לב.
ואי שם יש מיטה חמה
עם חיבוק מלטף בפנים
וחלום שנשאר גם בעיניים פתוחות.

אבל כאן יש שמחה שתמיד מהולה בעצב
וכאן יש זוג ידיים שמחפשות עוד חיבוק
ומוצאות אותו רק בתוך חלומות על עתיד
ועבר, שהתערבבו כבר ביחד,
תוך ניסיון למצוא ללב נחמה בעיניים סגורות.

ואי שם יש איש שהולך בעקבות הכאב בליבו,
ומחפש אותי.
ואי שם יש איש שינגב את דמעותי,
וידע לנשק את עפעפיי כשאבכה,
גם אם עיניי יהיו יבשות.
ואיתו לא יהיו עוד דמעות של אכזבה.

אבל כאן יש אופטימיות שנובעת מהפחד להתייאש,
וכאן יש דמעות שזולגות לכרית בחושך
והכרית מזמן הפכה לחברת נפש של ממש,
כזאת שאפשר לחבק ולבכות עליה עד שנרדמים,
והיא אפילו תשאר שם בבוקר.

ואי שם החיפוש ישתלם,
ואי שם יש אהבה שמחכה לי.
אבל כאן בינתיים יש לב שכואב את החיפוש,
ואופטימיות שמפחדת להודות שאולי...
נחמה אמיתית יש רק בעיניים סגורות.