2006

מאז, קשה לי לענות לטלפונים.
פעם, הייתי עונה לטלפון בקול מאגניב ואומר: "האאאלו".
במלעיל.
לעיתים אנשים העירו לי על זה. אמרו שזה נשמע ערסי.
אחרים טענו שזה נשמע ארסי.
אך לטעמי זה נשמע מאוד ארצי.
אולי האנשים פה לא.
ערסים?
עזבו, ודאי בילבלתי אתכם ולא הבנתם מה הקשר לטלפונים.
העניין הוא שטלפונים מאוחרים בלילה מסמלים אסונות.
ואני? כל לילה מתקשרים אליי, אך כשאני קם לענות, כבר מנתקים.
וזה לא שמנתקים לי בפרצוף, בכלל לא.
אני יודע שלא.
מנתקים עוד קודם.
ניסיתי כבר בעבר לא להרים, אך הטלפון ניתק ברגע שאני מתעורר.
כן.
ודאי חשבתם שהסיפור איננו ריאליסטי, ושכל אדם היה מחליף מספר.
אז טעיתם, לא לקחתם בחשבון כמה מפיל פנים זה להחליף מספר.
עברתי דירה.
ואכן הטלפונים פסקו.
ללילה אחד.
למחרת שוב, הטלפון.
מצלצל מאוחר בלילה, כנראה ב3 בלילה אבל שאני עונה זה מאוחר
מדי.
בסוף חבר שלי, שהוא אדם מאוד לוגי הציע לי להשאר ער ולענות
ברגע שישמע הצלצול.
מה שגרם לי להצטער על רכישת הדירה.
באמת נשארתי ער.
והטלפון צלצל, בדיוק באתי להרים כששמעתי נקישה בדלת.
אמרתי לעצמי - נקישה בדלת חשובה יותר.
אך כשפתחתי את הדלת לא היה שם אף אחד.
בנתיים הטלפון הפסיק לצלצל.
ואני נותרתי לבדי בדירת החדר שלי בתל אביב.
מרובעת, קטנה אבל צוחקת.

דיברתי עם החבר הלוגי שלי, קוראים לו טל פיניאן.
טל היה מסוג האנשים הסקפטים, שאומר "לא יודע" על מה שהוא לא
יודע, ולא מנסה לסבן דברים.
הוא גם חושב שאין לדעת מה יקרה, ושכל יום יוצאים מחקרים
סותרים, אז הוא לא מקפיד על כלום וכופר בהכל.
טל נזף עליי שלא הרמתי את הטלפון, אבל היות והוא אדם לוגי,
שמבין כמה מבוזבז זה לבכות על העבר,
אמר לי להמשיך בחיי. לנתק אותו אפילו בלילות.
זה היה נראה לי מאוד משונה אבל טל יותר הגיוני;
"תראה כמה זמן אתה מבזבז על זה", הוא אמר, "יכולת כבר לגמור
תואר בפיזיקה".
ובאמת נרשמתי לבית ספר למשחק, והיום אני בן 47, משחק בקאמרי,
בעל 3 מסעדות וטור בעיתון של יפי נפש, בצד שמאל.
אמנם הטלפון מצלצל עוד מדי פעם ב3 או ב4 בלילה, אבל טל...
טל מת מהתקף לב.