יד על המצח, ציפורן [או כמה],
תנעץ בקלילות לבשר,
ובעת חשכה, מקטורן [וגרביים],
יהיו לי כבלי מאסר,
עשר מילין גזול גזלו לי חודשיים,
ואורך דרכי חזרה,
ציפיתי - תקח לי עשור-עשוריים,
היתה רק שניה ארוכה וקרה.
וזוהר עיניים ניתן להושיע,
לקרוא גופתי למרומים,
אך קצף גלים ברוב חשק הודיע:
"ברוך בואך אל המעמקים,
יש לך תא, עשוריים עומד,
ריק, ואטום וסגור,
בשביל איש אשר את החושך חומד,
לפחות לטריטון כך ברור."
"לא מחכה לי שום חדר בים,"
הבהרתי ללא עוררין,
"אני עוד אשחה לאיים שאי שם,
כשאדע להבדיל בין שמאל לימין,"
"אולי יחכה לך נצח או כמה,
אולי גם טריטון יתבדה,
אבל אם תשקע, דע כנחמה,
שהחדר לך מחכה,"
ומאז הדו-שיח נשנה וחזר,
הקצף הפך אט לרע,
והציע מלכות, ארמונות ואוצר,
שלרוחב החול משתרע.
הלילה אולי יתבדה הבידוי,
אתמסר לו בקול נהמה,
בחיוך מאולץ אך באושר גלוי,
יברכני אוקיינוס "שהות נעימה".