דורית שפיר / 6/11/05 - 2 |
את כל הכעס, לא נשאר ממנו דבר
הרוח המצליפה על המצח והעפעפיים
לקחה איתה את כל המועקה,
נשארתי רק אני בלי כל תרעומת.
האני הזה הזדקק לחיבוק
האני הזה היה נבון מספיק לבקש,
ביקשתי וקיבלתי!
תהליך של הפנמה,
כל עוד אתה לצידי, אדע לקחת ולתת,
אדע בשביל מה, אבין את עצמי,
אתן אישרור לאהבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|