היה נראה כאילו הזמן לא עובר במחנה, כולם היו פשוט חנונים,
הילדים, המדריכים והשאר. ביום מן הימים לני התבקש לנגן ליווי
לשיר של מוצרט. ללני כבר היה כל כך נמאס, שהוא פשוט העיף את
הדפים עם התווים לקח את הגיטרה שלו והסתלק. המחנה פשוט לא היה
בשבילו, כולם שם היו חנונים כל כך שהיה בא לו להקיא, ההרגשה
היתה כמו להיות באזור הדמדומים. לאחר כשבועיים, לני היה מיואש,
הוא כבר לא יכל לסבול את המחנה, את המדריכים הדביליים ואת
הילדים האחרים. הוא כל כך רצה לחזור הביתה, למשפחתו, ולחבריו.
לילה אחד, הוא לא הצליח להירדם והחליט לצאת לטיול לילי. במהלך
הטיול הוא ראה שמגיעה משאית הזבל אשר מרוקנת את המכולה. ואז,
עלה בדעתו רעיון, הוא החליט לברוח, הוא יברח מהמחנה ואף אחד לא
יעצור בעדו. למחרת, הוא רק חיכה לברוח כבר מהמחנה המטופש, הוא
החליט שהוא יברח בלילה, קצת אחרי שכולם ירדמו. לאחר ארוחת הערב
שלחו המדריכים את הילדים לבקתות השינה, חיש מהר כולם נרדמו,
לני התכונן לעזוב, אך לפני החליט לומר להתראות לרוג'ר, שהיה
חברו היחיד במחנה. ''רוג'ר, תתעורר'', לחש לני, ''תתעורר''.
רוג'ר התעורר, ושלח יד לשידה, על מנת להרים את משקפיו. כאשר
הרכיבם, ראה את לני עם תיקיו ארוז ומוכן לצאת. הוא שאל: ''לני,
לאן אתה הולך? מה אתה עושה?'' לני סימן לו עם ידיו לשתוק, ולחש
לו: ''אני מתכונן לברוח, ורציתי לומר להתראות''. ''מה? אתה
משוגע? הם יתפסו אותך, אל תעשה את זה'' אמר רוג'ר. ''תירגע, לא
יקרה לי כלום, סמוך עלי''. אמר לני. לני קם, סימן לו לשלום עם
ידו ויצא מהבקתה בשקט. כשיצא התחיל ללכת באיטיות ובחשאיות, על
מנת שלא יתפסוהו. הוא עלה על עץ אחד שהיה קרוב למכולה, וחיכה
למשאית הזבל שתגיע. לבסוף משאית הזבל הגיעה, וברגע שהיא
התכוננה להרים את המכולה ולרוקנה, לני קפץ מן העץ אל תוך
המכולה, הוא חשב שהוא עוד שניה עומד למות מן הריח הנורא, אך
ידע כי הוא חייב להיות בשקט, על מנת שלא יגלוהו. לאחר כשעה,
לני הרים את ראשו אל מחוץ למשאית. הוא ראה שהוא הגיע לעיר
הגדולה. הוא חיכה שהמשאית תעצור, כאשר היא עצרה, הוא קפץ מן
המשאית, ורץ כמו שמעולם לא רץ. אחרי שהתרחק, הוא האט את ריצתו,
לאט לאט, עד שהפסיק בריצתו ופשוט הלך. הוא התחיל לחפש ברחובות
את אחת הירידות לרכבת התחתית, שבעזרתה יוכל להגיע לנמל התעופה,
ולחזור הביתה. הוא לבסוף מצא את הירידה, ועלה על הרכבת הראשונה
לכיוון שדה התעופה. כאשר הגיע, קנה כרטיס טיסה לניו ג'רזי.
לפני שעלה למטוס, החליט להתקשר לחברו מייק. מייק היה מהנערים
הפופולריים האלו, שהיו תמיד משיגים את מה שהם רוצים, שיש להם
המון חברים, אבל רובם היו מאוד מזויפים. הוא ניגש לטלפון,
וצלצל אל מייק. ''מייק, מה שלומך? זה אני לני''. ''לני? למה
לעזאזל אתה מתקשר אליי ב3 בוקר?'' אמר מייק. אפשר היה לשמוע
שהוא מת מעייפות ושלני העירו. ''אני מצטער מייק, אבל אני חייב
לבקש ממך טובה''. אמר לני. ''איזו טובה?'' ענה מייק. ''אני
צריך שתאסוף אותי בעוד כמה שעות משדה התעופה, אני חוזר
הביתה'', אמר לני. ''מה? מה זאת אומרת חוזר הביתה? אתה לא צריך
להיות במחנה?'' אמר מייק, שהיה נשמע מופתע. ''ברחתי מהמחנה
ואני חוזר הביתה, נו אז תוכל לאסוף אותי משם?'',אמר לני. ''כן,
כן, בטח מתי להיות שמה?'', אמר מייק. ''תהיה שם עוד 3 שעות,
ב-6 בבוקר, בסדר?'' אמר לני. ''אוקיי, ביי'', אמר מייק, וניתק
את השיחה. לני היה יותר רגוע כעת. ''קריאה לכל הנוסעים של טיסה
507 לניו ג'רזי, קריאה לכל הנוסעים של טיסה 507 לניו ג'רזי''.
נשמע ממערכת הכריזה. לני לקח את חפציו והלך לכיוון הצ'ק אאוט
של שדה התעופה. ''כרטיס טיסה ודרכון בבקשה'' אמר הפקיד. לני
הוציא את כרטיס הטיסה מכיסו והגיש אותו לפקיד. ''אוקיי, דרכון
בבקשה''. אמר הפקיד, ואז זה הכה בלני, הוא נזכר שהוא לקח איתו
את הדרכון שלו, הרי מה היה צריך לעשות בדרכון במחנה המטופש.
''אממ, אין לי את הדרכון עליי, תעודת הזהות שלי תעזור?'' אמר
לני במעט חשש. ''מה? אין לך את הדרכון שלך? מה ילד בגילך בכלל
עושה בשדה תעופה גדול כמו זה בשעה מאוחרת כזאת?'' אמר הפקיד
המופתע. לני היה חייב להציל את עצמו, הוא התחיל לחפש מסביבו
אולי משהו שיעזור לו לחלץ אותו מבעיה זו. הוא לפתע ראה כרזה
ענקית עם מי שהיה ככל הנראה מנהל שדה התעופה. הוא ראה שליד
תמונתו הגדולה, היא רשום בקטן: ''רימונד בראון''. ''תגיד לי
אדוני'', אמר לני. ''אתה רוצה שאני אגיד לאבא שלי, מר בראון
שאתם עושים לי צרות וגורמים לי לאחר לטיסתי? הא?'' אמר לני
בביטחון. ''לא, לא, אדוני הנכבד, הנה בבקשה כרטיס הטיסה שלך,
שתהיה לך טיסה מהנה'', אמר הפקיד המבוהל. לני עמד למות מצחוק
מהפקיד העלוב, אבל לא רצה לחשוף את הכיסוי שלו, לכן החליט
לשתוק ולשמור על פרצוף רציני. לני המשיך בדרכו בפיר התולעת
שהוביל למטוס. הוא נכנס פנימה, הראה את כרטיס הטיסה שלו וכוון
למקום ישיבתו. לאחר כ-3 שעות , לני התעורר לאחר שישן ככל הנראה
כל הטיסה, כשפתח את עיניו ראה לפניו דיילת צעירה ויפיפייה. הוא
ישר פתח את עיניו והתייצב כמו חייל לדברי הדיילת. ולקח את
חפציו והלך לכיוון היציאה, הוא שם לב שהוא ממש ממש רעב וזה
מכוון שלא אכל את הארוחה שהוגשה, לא פלא כל הזמן הוא ישן. הוא
עבר את עמדות הביטחון והלך לכיוון הקבלת הנוסעים. בקהל שהתאסף
שם, הוא ראה את מייק. למייק היה שיער בלונדיני שהיה לא קצר אבל
לא ארוך, הוא היה גבוה, עם מבנה גוף שרירי. מייק לבש את מקטורן
הפוטבול האדום שלו ליד שמאל שלו היתה חגורה כזאת עם האות C
שסימלה את תפקיד קפטן הנבחרת. ''לני, גבר, מה נשמע?'' אמר
מייק. ''אתה יודע, ככה ככה, עוד מנסה להתאושש מהמחנה הדבילי
הזה, חח'', אמר לני. ''לא נורא עכשיו חזרת הביתה ואני ואתה
הולכים לעשות כיף לא מהעולם הזה, סמוך עלי''. אמר מייק ולאחר
מכן קרץ לו. לני ומייק המשיכו לכיוון היציאה משדה התעופה. הם
המשיכו עד לאיפה שמייק החנה את מכוניתו. לני חשב שהוא חולם.
מולו היתה מכונית ספורט אדומה, עם גג פתוח. הוא אמר: ''זאתי
המכונית שלך?!''. ''כן, שלי שלי ורק שלי.'' אמר מייק בהתגאות.
לני זרק את חפציו בכסא האחורי וקפץ לתוך המכונית. מייק התניע
את המכונית והם כבר היו בדרכם לביתו של לני. |