זיו גנל / על קנאה וחרדה |
"כוס מים", ביקש,
וצבעי פניו עייפים
מאריכות משיכות המכחול
שנמשחו מבית לבית.
אך אבי אינו רוצה עוד:
הקירות לבושים דיים, עירום חיוור
כבר לא מביך מבוגרים.
"אפשר עוד אחת?", שאל,
ולובן פני פחד להביט
בצללי בבואתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|