דּוֹאֶה בִּכְנָפַי רָצִיתִי לָלֶכֶת
עַל פְּנֵי עֲנָנִים כּוֹאֲבִים
שָׁמַי מְחַכִּים לָהֶם
פִּרְחֵי-יָרֵחַ בַּחַלּוֹן
אַךְ הָרָקִיעַ צָחִיחַ
קִירוֹתַי עוֹד מְזַמְּרִים אֵלַי
שִׁירִים מֻכָּרִים בִּצְלִיל יָחִיד.
מוּאָר בְּשֶׁמֶשׁ אַחֶרֶת
הִבַּטְתִּי וְנִרְעַדְתִּי
כֵּיצַד זֶה לֹא רְאִיתִיהָ?
צִפּוֹר-יָמַי יְרוּיָה
מְשׁוֹרֶרֶת
מְדַמֶּמֶת נוֹצוֹתֶיהָ
זוֹלֶגֶת בְּמִנְעָד אַחֲרוֹן
אֶת חַיֶּיהָ.