בחיי פגשתי הרבה אנשים מיוחדים, אך כאשר הגעתי לחטיבת הביניים
הכרתי את המחנכת שלי, שהייתה אישה מיוחדת. בהתחלה לא ממש הכרתי
אותה, אך לאט לאט גיליתי אישה מדהימה אשר באופן אישי תרמה לי.
בזמן שביליתי איתה ובשיחותי עימה, למדתי ממנה חוכמת חיים,
והשכלתי גם בתחום הלימודי.
אדית שלי,
רציתי לומר שלך שאת היית דמות מרכזית בחיי. חבל שלא יצא לי
להפרד ממך. בפעם האחרונה שראיתי אותך נראית כך כך טוב שלא
הבחינו ששוכן בך דייר זר ובלתי רצוי, אשר לקח אותך מעולמנו.
לא אשכח את החיבוק החם והאוהב שנתת לי. הרגשתי כל כך מוגנת
כששקעתי בתוך החום והאהבה שהענקת.
אדית,
אני לא אשכח איך תמיד היית שם בשבילי, עזרת בכל צרה.
אני מתגעגעת אלייך. היית כמו אמא שלי.
גידלת אותי. בזכותך הפכתי להיות מי שאני עכשיו. סייעת לי לעצב
את האופי שלי.
אני מודה על הזכות הזו שניתנה לי להיות התלמידה שלך.
אדית, תשמרי עלי שם, מלמעלה, כמו שתמיד שמרת והגנת עלי כאן
למטה.


נכתב על המחנכת שלי אדית קרפנקופ אשר נפטרה מסרטן ב -
03.09.2005