לא. כלום לא יוצא, הסיפורים לא עולים לי לראש.. איך פעם יכולתי
למלא דף A4 מלא בשטויות? איך? גם אם הן לא ממש מעניינות מישהו
הצלחתי לעשות את זה. היום אני לא. שום סיפור חדש, פשוט כלום.
למען האמת אני ממש מאוכזבת מעצמי, כלומר, ניסיתי הכל. יש לי
מליון רעיונות לסיפורים, לפחות את ההתחלה שלהם, כי אחרי מספר
שורות אני כבר לא מוצאת המשך. למשל על הילדה שהביטה מהחלון
והתחילה לדמיין מי גר בכל קומה בבניין שממול, אם זו הייתה
מפלצת נחמדה או סתם סבתא מרשעת? זה ממש רעיון נחמד, ואפשר לפתח
אותו למליון סיטואציות מוזרות שונות ומשונות אבל מה הפואנטה?
למה סתם למלא דף בשטויות שלא מעניינות אף אחד? אפילו לא אותי.
התייאשתי מהנושא הזה שאגב, גם דיי בנאלי ושגרתי מידי, וחשבתי
אולי ללכת על אגדה. אז יצרתי מלך, נסיכה ואפילו אביר לבן שהציל
את הנסיכה מפני המכשפה הרעה, המצאתי להם שמות והכל והייתה
עלילה ממש אגדתית שכזאת, היא אפילו נשמעה לי מוכרת מאיזשהו
מקום משום מה. עם דרקון שיורק אש ומגדל, אבל היא לא הובילה
לשום דבר, העלילה אני מתכוונת. פשוט באמצע הסיפור דיי נתקעתי.
החלטתי לחפש משהו אחר משהו יותר מהחיים. מה עם החיים שלי? האמת
שהחיים שלי ממש מעניינים, כלומר, לא כל כך מעניינים אלא המילה
היותר מדויקת היא מסובכים. אז יש לי כל מיני בעיות, לא הולך לי
שום דבר, ההורים גרושים מאז שהייתי בת 5 ואפילו החבר שלי זרק
אותי אבל לא סתם, בסילבסטר ועוד איזה סילבסטר, של המילניום!!
וככה נשארתי לבד בבית ואכלתי בן & ג'ריס מול ערוץ 2 שצילם את
מגדלי עזריאלי והספירה לאחור. אז יאללה למה לא לספר על זה? אני
אגיד לכם למה, כי יצא כזה  סיפור דכאוני ומלנכולי ולא ממש
רציתי שאנשים יחליטו לקפוץ מאיזה בניין או משהו בסגנון. אבדה
עצה ממני, רציתי משהו מקורי, אותנטי, שאנשים יאהבו, אז אולי לא
הכל יפה והאנרכיה חוגגת, ברם יש דברים טובים בעולם. אני אכתוב
על הדברים היפים שקורים לי, אחרי הכל, אם לא היינו מאושרים ולו
במעט, לא היה טעם לחיינו, אז יש לי אבא חדש ואחות קטנה וחמודה,
אפילו התחלתי לצאת עם השכן שמאז שאני זוכרת את עצמי הייתי
דלוקה עליו. אבל הסיפור הפך למשהו דיי אוטופי טרנסצנדנטי אם
אתם מבינים למה אני מתכוונת אולי אפילו קיטצ'י באיזה מובן.
כנראה שממש התלהבתי מהמשקפיים הורודות שקניתי במבצע מאיזושהי
חנות בשינקין. אז החלטתי לקטוע אותו בעודו באיבו, את הסיפור אם
לא הבנתם. וכך יצא שהפסקתי לכתוב סיפורים.
מאז אני יושבת בחדרי הקט, מתחילה כל מיני שורות, מוחקת עוד
כמה, רושמת שורות חדשות, חיים משעממים למדי. אבל אז הוא נפל!
ואני חשבתי שלא נשארו לי בראש עוד אסימונים. מסתבר שטעיתי.

וואלה? איך לא חשבתי על זה קודם.. .