קטפתי לי פרח.
תהיתי אולי הוא יוכל לעזור לי לפרש את רגשותיך כלפיי.

תלשתי אחד מעלי כותרתו, עדין ורך, שהזכיר לי את יחסך הדואג.
תלשתי ממנו עוד עלה, קצת נבול ויבש, שהזכיר לי את הקרירות
וחוסר הרגש בדיבורך אליי אמש.
מיהרתי לתלוש עלה נוסף, מלא ברק וצבע, שישר העלה חיוך על
שפתיי, בחושבי על התשוקה והאושר שעוטפים אותנו כזוג.
נזהרתי לא להיסחף לאשליות, ועברתי לעלה הבא... קרוע ודהוי
במקצת, שהזכיר לי את כל העניינים הלא פתורים בינינו וההרהורים
הבלתי פוסקים.

עצרתי לרגע, התבוננתי בעלים שנותרו בפרח שבידי. הבטתי סביבי על
מאות הפרחים שהקיפוני, והוסיפו עוד תהיות על ראשי.

פתאום הבחנתי בפרח מיוחד ומרשים, מושלם שכזה, בקצה השדה.
בלי לשים לב, שמטתי את הפרח שהיה בידי, ורצתי לעבר אותו פרח
מושך ומיוחד, בתקווה שאולי הוא - יצליח לעזור לי בהרהורי.
כשהתקרבתי, גיליתי שגם הוא קצת נבול ופצוע, למרות שמרחוק
הדברים היו נראים אחרת...

עזבתי את השדה מאחוריי. הבנתי שרק איתך אוכל לפתור את בעיותיי,
ושום פרח נייטרלי לא יוכל לענות לי על שאלותיי...