שוב אני פוקחת אותן והן רואות את אותו מחזה
את, שוכבת מולי עם עיניים עצומות
כל כך עדינה כאילו מישהו צייר אותך עם עיפרון מחודד
כאילו מישהו עכשיו יצא מהחדר מרוצה מהיצירה שלו
לא מושלמת,לא מדהימה
פשוט פשוטה

שוב, אני פוקחת את העיניים שלי
רואה את החצי השני של המיטה חצי מואר באור החצי בתולי של
הבוקר
כל תקתוק של השעון מערער לי את הדמיון
ואת, חצי שם, חצי מוארת
יקירתי מחייכת לי בהיסוס קל
ומחכה לאצבעות


שוב אני פוקחת אותן
מרגישה את הנשימות הרגועות שלך על הפנים שלי
מלטפת עם הגב של האצבעות את הציור החצי מושלם הזה שישן מולי
את כמעט מחייכת, כמעט עצובה
ואני אומרת לעצמי;
תפסיקי לדמיין
את רואה הכול ועוצמת עיניים
את לא רואה כלום ופוקחת אותן
תפסיקי

שוב את מכורבלת בתוכי
אני כבר לא יודעת מה המציאות
ואת, את מזמן איבדת אותה
וגם את עצמך
את לא זוכרת איפה את
אני היחידה שרואה אותך מולי
הלב שלך רוצה שאני אתקרב
האצבעות שלך מנגנות לי על הגוף
ואני כל כך רוצה שתצא מנגינה של פסנתר
ואז אולי תוכלי להיות שלמה איתי
לקרוא אותי כמו תווים
ולהתרפק.


14.2.06