הלוואי והייתה דרך בה היית יכול להקשיב לי, הכי צלול שאפשר,
והכי מנותק בו בזמן.
שתהיה איתי רגע אחד שלם, רק איתי, לבד. כמו שהיינו פעם, לא
מזמן. שתסתכל לי בעיניים ותקשיב לכל מילה שהן יגידו, כי אתה
יודע שאני לא יודעת לשקר. לא לך. אבל לא, מצד שני אני רוצה
שתיעלם. שלא יהיה לי בכלל במה להיזכר, שלא תבוא לי בכל מקום
שאני הולכת. אני כל-כך רוצה לברוח ממך, אבל אולי גם להיתקל בך
בטעות. בלי כוונה, באמת...
אם היה לי את הרגע הזה, כשאתה מקשיב בחירשות שכזו, הייתי אומרת
לך הכל. את כל הדברים שרצית ולא רצית לשמוע.
כן, אהבתי אותך. לא הייתי צריכה, אני יודעת. ואני יודעת
שנראיתי חזקה כשזה נגמר, אבל עכשיו, אם אתה כבר רוצה לדעת...
שברת לי את הלב.
שברת בי כל מיני חומות מזויפות שעזרו לי להתגבר על כל מיני
אנשים לא חשובים במיוחד לפנייך, והייתי בטוחה שגם איתך זה
יעבוד. זה נגמר, אבל ייקח לי שבוע להתגבר על זה.
אם אתה כבר פה, אז הנה, אתה יודע: כבר עברו כמה וכמה שבועות.
ואני עדיין חושבת עליך. אתה עדיין קונה איתי גלידה, ואני עדיין
לא יודעת לאכול אותה כמו שצריך. אתה עדיין הולך איתי ברחוב
באיזה פארק נסתר באמצע הלילה. ואתה לא יודע כמה שאני מנסה ללכת
לבד, להעסיק את עצמי, ללכת לכל מיני מקומות. הצרה היא שאתה בכל
המקומות.
זה מוזר. מן הבנה כואבת שהכל מתמסמס לי בין הידיים.
והאמביוולנטיות הזאת שהורגת אותי - אם אכפת לך בכלל... ואם גם
אתה רואה אותי לפעמים בראש כשאתה הולך בקור המקפיא הזה. כבר
קרעתי את התמונה שלך לחתיכות קטנות קטנות, אפסיות ממש. זה לא
ממש עזר. ראיתי אותך כמה פעמים עובר מולי ברחוב. אתה נראה
שונה. אנחנו הולכים במרחק כל-כך קרוב, אבל אתה מרוחק אלף שנות
אור ממני. הצעדים הקטנים והמהירים כל-כך שלנו הפכו להיות כמו
ריקוד מושלם שאף אחד לא מוביל אותו.
אני חוזרת הביתה. התמונה שלך קרועה על הרצפה, והצליל של הדממה
הריקנית הזו הוא מחריש, לא נותן לי מנוחה. הנשימה נהיית יותר
קשה, המחשבות הופכות כבדות. אני מודדת את הדקות לפי השעון
שמצלצל כל רבע שעה. הייתי רוצה להרגיש שאני יכולה לא להרגיש,
אבל אני יודעת שזה בלתי אפשרי.
רק אל תראה אותי באור הזה, בבקשה. אני יודעת שאני אהיה בסדר.
עוד כמה זמן אני אוכל להסתכל עליך מבלי לחשוב על זה כל היום.
אתה יכול להוריד את הידיים מהאוזניים עכשיו. אני חושבת שאמרתי
את כל מה שרציתי ויכולתי להגיד. תפקח את העיניים ותמשיך ללכת.
אל תסתכל אחורה. אני כבר לא אהיה שם...