הם התקבצו בלילה גשום כדי לנגן ולקשקש אבל בעיקר כדי לפגוש קצת
חום אנושי ואולי למצוא מעט אהבה. כאן, בחדר החם בבית האחרון
לפני מרחבי השדות, הם יכלו להתלבש ולהתחבק כמו שהם אהבו. הם
לבשו שרוולים ארוכים מהודו, חולצות לבנות ודהויות וקצת תכשיטים
ישנים. נראה מאוד זרוק אבל כל פריט ופריט נבחר בתשומת לב מרובה
אחרי שיטוטים רבים בבסטות של פושקאר או בחושות בתאילנד ובסיני.
הם הרגישו בנוח ללכת בלי נעליים בבגדים רפויים. מישהי ניגנה
בגיטרה. מישהי אחרת שרה בקול צלול שירים של להקת שבע. ארבעה
בחורים ניסו ללוות אותה בגמבה ובדרבוקות בתיפוף אין סופי
בוואריאציות פשוטות של קצב אחיד.

הוא הגיע לבד, חלץ נעליים, מזג לעצמו כוס חמה של פונץ' והתיישב
על כרית ישנה באמצע החדר. אילן אהב את המקום הזה. צריף ישן
שפעם היה היכל המגורים של בערך 20 תאילנדים לפני שלקחו מהם את
אישורי העבודה. כשהבן של הבן-הממשיך חזר למשק אחרי שנה וחצי
בהודו עם בחורה גרומה ובהירת שער, הם שיפצו את המקום. הם תלו
לאורך הקירות את כל הלונגים והבדים הצבעוניים שהם דחסו לתרמיל
ופיזרו מקלות קטורת ברוח רחבה. הוא בנה שולחנות נמוכים מתופים
ישנים של כבלי חשמל והיא האירה את הכול באור נרות מסתורי.
בזכות האווירה הרגועה הוא חיפש עם מי הוא יוכל לנהל שיחת חולין
כדי להרגיש קצת פחות לבד. הוא הקשיב לפטפוטים ארוכים על
הריינבו האחרון במדבר. הוא ניסה לדחוף משפט פה ושם, משפט קצר.
משהו שנשמע, כנראה רק בעיניו, שנון ואינטליגנטי. אבל גם כשהוא
שינה מקום הוא הרגיש שהערב אין לו מזל.

רק אחרי שתי כוסות צ'אי ועוד כוס מיותרת של יין הוא מצא
סוף-סוף עוד זוג עיניים שיביטו בו לרגע. במבט ראשון היא לא
נראתה מושכת. היא לא הייתה זקנה אבל היא הייתה מבוגרת בהרבה
מאילן. ראו על הפנים שלה שהיא עברה הרבה גלגולים בחיים. היא
סיפרה לו שעל אף זה שהיא אסטרולוגית היא עדיין מחפשת את המזל
שלה.

אילן צחק. "אני נולדתי בט"ו בשבט. בגלל זה ההורים שלי קראו לי
אילן. תגידי לי, האם בגלל זה אני מרגיש שאני לא מצליח לפרוח
ולתת פרי?"
הפעם זה היה תורה להביט בו, היא הניחה יד תומכת על הברך שלו
אולי כדי שהיא תוכל להסתכל לו עמוק יותר בעיניים.

"יש שני זוגות של חגים בלוח העברי", היא אמרה לו. "שני זוגות
של חגים שעומדים בלוח השנה הירחי בדיוק זה מול זה. פסח וסוכות
זה הזוג הכי מוכר. פסח וסוכות נמצאים בדיוק שישה חודשי ירח אחד
מהשני. אבל יש זוג נוסף. "ט"ו באב וט"ו בשבט שניהם גם כן
נחגגים בהפרש מדויק של שישה מחזורי לבנה."

"אז מה זה נוגע לי?" שאל אילן בתמיהה.

"החגים האלה לא סתם נגדיים בזמן", המשיכה האסטרולוגית, "יש להם
גם משמעות הפוכה. פסח - זו היציאה לחירות. סוכות - התכנסות, חג
האסיף. ט"ו באב, זה הלילה שבו אנחנו יוצאים לחפש אהבה. בט"ו
בשבט יש לנו שיעור הרבה יותר קשה, אנחנו לומדים מהפרחים
ומהעצים כיצד להיפתח כדי לקבל אהבה."
"מה זאת אומרת?" שאל אילן.

"כולם רוצים לאהוב", אמרה האסטרולוגית בחיוך. "אז תחשוב לרגע,
אילן. אם כולם כל כך משתוקקים לאהוב איך זה שאתה מרגיש שעדיין
לא הצלחת למצוא אהבה?"
"את רוצה להגיד שכולם רוצים לתת לי אהבה. ואני פשוט מסרב
לקחת", שאל אילן בתמיהה. "אני לא מרגיש שאני עושה משהו רע או
שאני דוחה או מסרב לקבל אהבה ממישהי."
"לא. זה לא העניין", המשיכה האסטרולוגית ברצינות. "זה לא שאתה
עושה משהו כדי לדחות את אלו שרוצות לאהוב אותך. פשוט מרוב
אנרגיה שאתה משקיע בחיפוש אחר אהבה אינך דואג להגדיל ולפתח את
הקיבולת שלך לקבל אהבה."
"זה כמו לרוץ אחרי בליל סערה עם כוסית  קטנה ולהרגיש מתוסכל
שאתה צמא?" שאל אילן.
היא חייכה לרגע. "בדיוק כך. הרבה יותר חכם שתצא לסופה עם מיכל
גדול מספיק כדי לאגור את המים. פשוט אתה חייב באופן מודע
להיפתח לאהבה אם תרצה לקבל אותה לתוך החיים שלך".
היא הביטה דרך החלון לעבר הסופה שהשתוללה בחוץ.
"זה כמו שלג בירושלים שיכול לרדת שעות בלי להיתפס. הבעיה היא
לא בשלג. השאלה היא האם האדמה מוכנה כדי לקלוט אותו."
"לכן אם אתה רוצה לזכות באהבה", המשיכה האסטרולוגית, "אתה צריך
ללמוד לא רק כיצד לאהוב יותר אלא להתחיל בלהיפתח לאהבה שמצויה
כל הזמן סביבך."
"בלי לסנן?" שאל אילן בתמיהה.
"אתה מסנן כי אתה לחוץ. אתה קוטם כל ניצן כי אתה חושש שהוא
יתפתח לענף מיותר וכבד. אבל רוב הניצנים רק יוציאו פרח ויעופו
להם עם הרוח. תיסחף מעט עם מה שמגיע עם זרם החיים. תן לזה קצת
צ'אנס וקפוץ הצידה אם זה לא מרגיש טוב. אבל תמיד, תמיד תדאג
לזרום עם המים."

אילן לקח תאנה יבשה מהצלחת שילדה שחרחורת העבירה לאורך החדר.
הוא בחר עוד תאנה והגיש אותה לאסטרולוגית בחיוך. "אבל איך כל
מה שאמרת קשור לט"ו בשבט?"

"העץ רוצה לפרוח. הוא חייב לתת פירות. למעשה הוא תלוי בזה
שיאביקו את פרחיו ויאכלו ויפיצו את זרעיו. אבל העץ מעולם לא
רודף אחרי הציפורים. העץ יושב לו. הוא גדל. הוא מחכה בסבלנות
למים שירדו מהשמים וישקו אותו. הוא מפנה לשמש את עליו וכך,
בעודו גדל לאטו, הוא פורח בגאון ויודע בוודאות שמי שצריך להגיע
אליו בוא יבוא."
"אז מה", אילן לא הסתיר בקולו קצת אכזבה, "אני צריך לשבת במקום
אחד, להשתעמם ולחכות?"
"לא", היא צחקה. "לא הבנת? העץ אמנם שתול באדמה אבל הוא לא
פסיבי. הוא עסוק כל הזמן בלגדול ולהתפתח, לתת טוב לעולם, חמצן,
ריח, צל ומזון. גם אתה צא למקומות מפרים. אבל תן לעצמך זמן
ומקום כדי לגדול. זמן שקט שבו תוכל לשבת להתבונן. בקיצור,
אילן, בט"ו בשבט צא אל הטבע. לך תלמד לגדול מהעצים."