"אח שלי", אני אומרת לו,
"מה אתה חושב שאתה עושה?" והדביל לא עונה לי.
אז אני אומרת לו, "תענה לי, נראה לך נחמד שאתה גורם למכבי חיפה
להפסד שני?" ועוד למכבי תל אביב?" והוא ממשיך לשתוק.
ואני מחליטה לפתוח במונולוג:
"על הכל סלחתי לך. על כל המבחנים הקטנים, על כל בחינות הבגרות
הקשות, אפילו שלפעמים עמדתי להיכשל וברגע האחרון הוצאתי 80.
סלחתי על שנים שהאכלת אותי חרא, על שפגעת לי באיכות החיים
בגלל דברים נורא אידיוטים, על עונשים קטנים שקיבלתי ממך,
ועל עונשים גדולים שהתמודדתי איתם. על זה, על זה חומד,
אני לא סולחת. מה ביקשתי? עונה אחת בלי הפסדים?
עונה אחת, בלי הפסד אחד עם כל הנקודות בקופה ואז הפלת עלינו
הפסד ראשון. אמרתי, לא נורא, אחד, זה לא נורא, אבל שניים?
שניים זה כבר ירידה ברמת המשחק, עייפות החומר, שחיקת איברים.
שניים זה כבר שיגרת הפסדים.
אז אתה סתם מנייאק, ועל זה אני לא סולחת!"
ואז, כשאני כבר מסיימת והוא עוד לא עונה, נזכרתי במשהו.
אמרתי:
"אה, שמע שכחתי משהו קטן... להגיד לך תודה.
תודה, אח שלי, שהקשבת לי בפעמיים הקודמות שפניתי אליך,
רציתי להגיד לך תודה, אלוהים חמוד שלי, על שהצלת את אימא
שלי..."

מוקדש לאלוהים שלי
שרציתי שידע שעל אף שהוא לעיתים טיפש וקטנוני
אני אוהבת אותו והוא באמת באמת עוזר...