שירה אביב / ערש דווי |
הולך אצבעותיך במורד גבי, הנימוח תחתיי
מבט אוחז ובכך די,
טרם אוצלל בבטן משקעיי.
אך כעת, שיר לי שיר, ערש דווי,
דמיין מבט בעיניי וקול לשפתיי
הבטח כי תנצור זכרון ימיי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|