אני רואה אותו גומע ערק מכוס מוארכת עם שתי קוביות קרח, גומר
הכל בשלוק ומזמין עוד אחד שיהיה על הדרך, גם ככה אין בסביבה
בחורות כרגע שמפרפרות סביבו.
הוא חוזר שוב הביתה אחרי שלוש כוסות ערק עם שתי קוביות קרח
בתוכן.

בבוקר, במין שגרה עלובה, הוא קם ב-9:30, הוא גר חמש דקות הליכה
ממקום עבודתו שכבר מזמן איבד את אושרו מלעבוד שם. הבוס בכל יום
מעיר לו הערות על העובדת החדשה הבטלנית ששכר.
הוא מכין לעצמו קפה, הסיגריה מוכנה בידו מבעוד מועד להידלק,
הוא מגרבץ ושותה שלוק. הוא שוב מאחר לעבודה, החדשות נשמעות
ברקע "כל ישראל מירושלים, השעה 10 ועיקרן תחילה", הוא מחליק
לתוך חולצת טי דהויה צמודה ושם ג'ינס משופשף שכבר מזמן זועק
"הצילו! כבסו אותי!" ויוצא לדרך. בראשו הוא כבר מתכנן איך היום
בערב הוא ימצא את האחת. מדליק סיגריה ויוצא מהדלת.

בעבודה, הוא מבחין באי סדר שהעובדת הבטלנית שלו שוב השאירה,
מגוון דפים שמחכים ל"טיפולו המסור" ואת הבוס מזווית עין מדבר
בטלפון.
הוא צועק עליה קצת, משחרר את העצבים המרוטים שלו שנגרמו בעקבות
פורקן עצמי מול סרט וידיאו זול ויוצא לעוד סיגריה.
היום ממשיך, הלקוחות מעצבנים, והוא בתגובה מסנן לעובדת הבטלנית
שלו ש"אנשים לא נורמלים יש בעולם" בעוד היא בראשה מדמיינת איך
הייתה יורה בו אם לא הייתה צריכה לשבת בכלא אחרי, היא בכל זאת
צעירה מדי.

הערב מגיע, הוא מחייך וצועד לביתו בצעדי מאצ'ו. לימדו אותו כל
חייו להזיז את ישבנו מצד לצד - שמאל, ימין, שמאל. השרירים שלו,
יותר נכון שומנים, רוטטים בכל פעם שרגל אחת פוגעת ברצפה. הוא
חושב לעצמו שכשיהיה לו ילד הוא ילמד אותו ללכת בדיוק כך,
הכוסיות אוהבות את זה.
הוא מדמיין את הבית המושלם שיהיה לו עם כל המכשור החדש, האישה
המושלמת, שניים-שלושה ילדים, ונחש - כלב זה פאסה.

בינתיים ברחוב הוא צועד, המאצ'ו, מוציא את הפלאפון מהכיס ורואה
שאף אחד לא חיפש אותו, אפילו לא הזיון היומיומי שלו. הוא מכניס
את הפלאפון בחזרה לכיס ובמקומו מוציא חבילת פרלמנט לייט קצר
(ארוך זה לכוסיות), ומצית. עכוזו עוצר לדקה ממקצב התופים הצבאי
והוא מדליק סיגריה. הוא ממשיך בהליכה לעבר הבית, מעשן; הסיגריה
נעוצה בין שתי אצבעות וחצי פילטר בתוך הפה. מוציא עשן סמיך
וצועד. שמאל, ימין, שמאל.

בבית הוא מוציא קופסת פלסטיק שקופה מהמקרר. תכולתה אוכל שאימא
הכינה לו בארוחת הערב בשבת שעברה. פותח, מריח ומכניס למיקרו -
החימום המהיר. הוא שוקע מול הטלוויזיה ואוכל. כשמסיים עובר על
רשימת הטלפונים שרשומים בזיכרון הפלאפון שלו, שוב אין לו מישהו
שהוא ממש רוצה שילך איתו לשתות, אז הוא מרים טלפון לאחד
מהרווקים האחרונים שנשארו חברים שלו (דבר הנדיר בגילו), הם
קובעים בפאב אפוף עשן בת"א.

הוא מתקלח, שם ג'ינס דהוי אחר וחולצת טי צמודה שחורה. מצחצח
שיניים, מביט בראי, סוקר את כל הקמטים שנוספו היום, מגרבץ
ויוצא.
הם מתיישבים על הבר בעוד עיניהם סוקרות אם יש כוסיות היום
ולידן החברות המכוערות שלהן. הברמן ניגש אליהם כולו מחייך.
החבר מזמין חצי בירה. הוא מזמין כוס ערק עם שתי קוביות קרח
בכוס גבוהה.