ולפעמים לשום דבר אין צבע
שוכבת במיטה ועיני עצומות.
משחזרת שיחזורים של הרגע,
של פגישות אחר פגישות
אחר פגישות.

את מגע שיערך
את צחוקך, את קולך..
את הנשיקות שלך,
את הריח הבלתי נשכח
את הנשיקה הראשונה

לפעמים זה נורא קשה לי
וכואב לי פיזית במקומות
בית החזה נחנק
ובגרון, שורפות הבלוטות
ובעיקר עצב מתוק ומרגש
נושק לתחושותיי
האם נחזור להיות?
זה כדאי, או לא כדאי..

ולא בא לי אף אחד אחר
ולא אף אחת אחרת
אותך ואותך ואותך
לפעמים זה נראה לי
נחמד..

אין שום דבר מקורי בשיר הזה
זה שיר רגיל על אהבה גדולה
אני,פשוט מתגעגעת
נורא! נורא נורא..
פוחדת שלא נאהב יותר
זה ילך מעצמו.
שכל מה שהאמנתי שכל כך אמיתי
יגמר,
יגמר לו..

ולא בא לי אף אחד אחר
ולא אף אחת אחרת
אותך ואותך ואותך
לראשונה זה קורה לי
וזה
נחמד..



מרגישה צורך להתנצל על האיכות.
יום יבוא וזה יעובד אחרת.