הם לא מבינים מה היא מנסה לומר
המילים רוצות לצאת, ולהתפרץ אל המחר
ובמקום מילים יש רק דמעות
והם רואים שאין בעולם הזה מקום לטעויות.


יושבת היא עם הסכין ביד
ומטלית לחה על המיטה בצד
מעבירה באובססיביות על הכחולים
ופתאום פרצו הצבעים האדומים


והכאב יגון והדמעות כמו נהר שוטף
וצעקות נשמעות מתוך הצער שלא עוזב
ופתאום יש דממה ונפילה חזקה
הסכין נשמט מהיד האדומה


על המיטה שוכבת ללא כל רוח חיים
ונשמתה עולה אל שער המתים
אמה נכנסת לחדר ולא מבינה
איך בשניה נגמרו חייה של ילדתה היפה


מספרים בעיר שזהו מקרה עצוב
ילדה יפה שהחליטה לסיים את הכל
את מה שבנה גורלה כביכול
ובבית שבעה עליה יושבים
מחכים שהסיוט יתנפץ לרסיסים


יש האומרים שנשמתה שם מרחפת בין החדרים
מרגישים אותה ושומעים את רעש הצעדים.