"כלבה" היא צועקת לי. אין לי מה לענות לה. חברות מילדות. אף
פעם לא רבנו ככה. אף פעם זה לא היה ככה בינינו.
היא ילדה כל כך יפה. עיניים שחורות ענקיות וחיוך מקסים. לא
אוהבת להיות עצובה. כל כך שונות אנחנו. הכרנו בטעות ונהפכנו
במהרה לחברות טובות כל כך. גוף מדהים של דוגמנית. אלפי בנים
רצים אחריה, והיא לא מסכימה לאף אחד. רק הולכת וכולם כבר
מזדחלים על ברכיהם אחריה. זה זמן רב שהייתה לבד.
היא כועסת עליי אבל אני יודעת שהיא תסלח לי. זה המשחק שלה.
המשחק שלנו. אני אוהבת אותה כמו שהיא. ואני יודעת, היא תירגע.
היא לא מתייאשת ומטיחה בי שלל קללות ארוכות וקשות להגייה. ואז
היא עוצרת לנשום ומסתכלת לי בעיניים.
לקחתי את היד שלה. היא זעמה עליי כל כך שהייתה כולה רותחת. היא
לא ניסתה לקחת את ידה בחזרה. אני ידעתי איך להרגיע אותה, ידעתי
שכל מה שהיא צריכה זה זמן. ידעתי עליה הרבה כל כך. הכרתי כל
נשימה שלה. את ההליכה, הלבוש, צורת הדיבור, ההתנהגות, את מצב
הרוח. מנהגים מגונים... הכל...
תאומות בנפש. גם היא ידעה עליי לא קצת. איך זה ששתינו שונות כל
כך והתחברנו מייד? כאילו ראינו את העתיד מול עינינו. היא עומדת
ממש לידי. קרובה כתמיד. העיניים היפייפיות שלה מבריקות וחיוך
זדוני עולה על שפתיה. היא זוממת משהו. אילו רק ידעה מה אני
מרגישה. אני מוכנה לתת את חיי למענה. רק שיהיה לה שקט. אתן הכל
ולו רק שיהיה לה טוב. לשמור עליה מכל צרה, לעולם. נשבעתי
לעצמי, נשבעתי לה, והיא רק צחקה.
קורצת לי ומתחילה להתפקע מצחוק. אני לוקחת את ידה שוב ומחזיקה
אותה צמוד אליי. היא משתתקת. מבינה שמשהו לא בסדר, משהו לא
כרגיל. ידעתי כל תנועה הבאה שהיא תעשה וכל דבר שתגיד. דבר אחד
לא ידעתי. מה תהיה התגובה שלה. איך היא תגיב אם...
היא כאילו קוראת את מחשבותיי. ממשיכות להתקרב. זה נראה כאילו
חלום. יכול להיות שהיא מרגישה מה שאני מרגישה? אני כבר יכולה
לדמיין את הנשיקה הלוהטת הזאת שציפיתי לה כל כך. השפתיים שלה
נוגעות בשלי. שפתיים רכות כל כך. עצמתי עיניים כדי לדמיין
שהרגע הזה נמשך נצח.
ידיים עולות ומתחילות ללטף. חיבוק חם ואוהב כמו שרק בנות
יכולות. ידיים עולות ומתחילות להרים את החולצה. בגדים נופלים
על הרצפה כאילו לא היו. לאט לאט ובזהירות, אבל הלהט משתלט
עלינו. זאת לא הפעם הראשונה שלי. אבל מסתבר שגם היא יודעת
לפנק. הזמן כאילו נעצר בשביל שתינו בלבד, והגוף המושלם הזה שלה
עכשיו, ואולי רק לרגע, שלי... בידיי...
מסתבר שהמיטה שלה נוחה יותר ממה שזכרתי. והיא לא מתנגדת לדבר.
כאילו היא עצמה ציפתה לזה זמן רב כל כך. נענית לי, לכל תנועה
של הגוף, כל מחשבה שלי מייד מתממשת כאילו היא זאת שחושבת
במקומי. ואני לא מאמינה שהתמזל מזלי. לא מאמינה. לא ידעתי איך
היא תגיב אבל זאת בהחלט הייתה הפתעה בשבילי. נדמה כאילו עברו
כבר מספר שעות ואנחנו לא יכולות להתנתק אחת מהשנייה. חריקת דלת
מאחוריי מעירה אותנו מהחלום המתוק כל כך ולחדר שלה נכנסת
אמה...