יפית הייתה  אשה יפה. מילדותה הוריה היו מציגים אותה לראווה,
אם זה בדוגמנות לבגדי ילדים, או נערת יופי. יפית הייתה רגילה
שיסתובבו סביבה מעריצים וסתם חנפנים. מעטים רצו באמת את טובתה.
יפית, מלבד היותה יפה הייתה חכמה. למרות הסטיגמה "בלונדינית
וטיפשה" היא הייתה סמל הבלונדיניות: עיניים כחולות כעומק הים,
שערה גלש במורד גבה בקבוקים בקבוקים, בלחייה שתי גומות חן.
וכנערה בגיל 17 מידות גופה היו של מלכת יופי. 90-60-90.
הייתה בת יחידה, וההורים פינקו אותה. כל מה שרצתה קבלה, הייתה
עטופה בחום ואהבה, ולא ידעה צער אף יום בחייה. והנה נחת עליה
אסון נוראי, באירוע חבלני בבית קפה בתל אביב ניספו רבים,
והוריה היו ביניהם. המכה הייתה קשה. יפית המפונקת שתמיד דאגו
לה לא ידעה איך להתמודד עם יתמותה. בדידותה הייתה קשה לה, לכן
קבלה בהוקרה את דאגתו של המורה לספרות שלה. הוא היה אחד
המחזרים שלה, וכרכר סביבה ללא הרף. כעת, נתנה לו ההזדמנות
לשלוט בגורלה. בגיל 18 מצאה עצמה נשואה. היו לה הרבה מחזרים
והרבה שניסו לנצלה, אך היא ידעה אך לדחות אותם. הייתה מאוהבת
בבן כיתתה. בחור שאף אחד לא שם עליו. נער לא מקובל. ממושקף,
מסורק עם שביל באמצע, לבושו תמיד מרושל. בקיצור, הנחנח של
הכיתה, אבל התלמיד המוכשר ביותר. יפית, משום מה, נדלקה דווקא
עליו. היא לא העזה לרמוז לו, שמא יחשבו כולם שיצאה מדעתה, והוא
לא העז להתקרב אליה, למרות שהיה מאוהב בה נואשות. חשב מי הוא
שהיא תסתכל עליו! לבסוף, בצער ראה שהתחתנה עם המורה לספרות
שלה, שיחסית ליתר המורים היה צעיר. הוא חיזר אחריה במרץ, והיא
הייתה גאה שבחר בה מכל הבנות, כי הוא היה מבוקש. גבר יפה תואר,
משכיל ומסודר כלכלית. הוריה כשהיו בחיים, נענו להצעת הנישואים
שלו. והנה, בעקבות האסון הקדימו את הנשואים. הילדים נולדו בזה
אחר זה. תוך חמש שנים היו להם ארבעה ילדים. יפית כבר לא הייתה
כל כך יפה כמו לפני חמש שנים, ובעלה היפה התחיל לקרוץ לצדדים.
יפית התחילה להיות בלחץ. בעלה היה חוזר מאוחר בלילה בתירוץ
"הרבה עבודה". פחות ופחות הקדיש לה תשומת לב, והמריבות היו מנת
יומה הקבוע. בסוף כל ריב היה מעליב אותה על ממדי גופה ופרצופה
הנפול.
יפית מעולם לא הייתה מאוהבת בו, אבל לא רצתה לפרק את התא
המשפחתי, למען ילדיה. היא החליטה לשפר את תדמיתה. תחילה נרשמה
לשומרי משקל, וחצי שנה עבדה קשה להוריד את הקילוגרמים שהצטברו
אחרי הלידות. המבצע הצליח. היא השילה את כל השומן המיותר.
הייתה כל בוקר, לפני שכולם מתעוררים, קמה והולכת שעה ברגל.
פעמים בשבוע הייתה הולכת למכון כושר ושם שיפצו את היקפיה. אחרי
עוד חצי שנה חזרו המידות שלה  90 - 60 - 90, והרבה יותר נשיות.
היא עדין לא הייתה מרוצה. התייעצה עם מנתח פלסטי, וקבעה תור
לניתוח עפעפיים, תוצאה של הרבה לילות ללא שינה. הפתעת חייה
הייתה בחדר הניתוח. המנתח היה לא אחר מאשר הנער, אהבת חייה
מהתיכון. ברגע האחרון הרופא שלה הוחלף מסיבות בריאותיות, וקבלה
את הרופא הצעיר שכוכבו דרך. הוא היה מופתע, וליבו זינק לגרונו.
הוא שאל אותה מדוע היא צריכה את הניתוח הזה, הרי היא כל כך
יפה. יפית סיפרה לו את סיבותיה, "ודרך אגב", היא הוסיפה בלצון,
"אתה יודע שהיית האהבה הראשונה שלי בתיכון?". "ואת יודעת
שהייתי מטורף עליך, אך לא העזתי להתקרב, כולם זלזלו בי, ואת
אפילו לא הסתכלת לכיוון שלי." כך הם פטפטו לילה לפני הניתוח.
למחרת בצהרים כשיפית התעוררה מההרדמה ישב לידה בעלה, מסתכל
ומחפש את היופי שלה.
הרופא הצעיר נכנס והסביר לו שרק בעוד שבועיים בערך, כששטפי הדם
ייעלמו יתגלה כל היופי שלה. ולפי דעתו הוסיף הרופא, יפית לא
הייתה זקוקה לניתוח הזה, היא הייתה יפה בלעדיו. הבעל רק אמר
שזה היה בזבוז כסף ויצא. הרופא הצעיר ישב ליד מיטתה כל רגע
פנוי שלו. הוא כבר לא היה הילד הנחנח. שערו גלש לאחור בקוקו
מאוד סקסי, וניכר היה שהאחיות חיזרו אחריו. "אתה נשוי?" שאלה
אותו יפית. "לא , אני לא נשוי, לא יכולתי לשכוח אותך, היו לי
הרבה פלירטים, אבל אף אחת לא דמתה לך".
יפית המשיכה לחשוב עליו גם כשחזרה הביתה, והפסיקה לרצות את
בעלה. הפסיקה לנסות להיות יפה בשבילו. בעלה שם לב שהפסיק להיות
מרכז היקום בביתו שלו. הוא התחיל להרגיש שקוף. כשהוא מדבר איתה
היא מסתכלת מעבר לכתפיו. זה התחיל להטריד אותו. לפתע היה חוזר
הביתה מוקדם, ולמרבה הפלא לא מצא את אשתו בבית. כששאל את ילדיו
היכן אימם, ענו לו שהלכה לחברות. כשהיו יוצאים יחד הפסיק
להסתכל לצדדים ולשבח בחורות אחרות, להיפך, היה משבח אותה.
דבריו נפלו על אוזניים ערלות. הרבה פעמים לא הקשיבה לו. הייתה
כמו מרחפת. יום אחד שאל אותה מה קורה לה. היא ענתה לו בגלוי,
שנמאס לה ממנו. כל חייהם המשותפים הוא היה משפיל אותה. היא
ילדה לו ארבעה ילדים מקסימים, וזה גבה ממנה מחיר. במקום לפרגן
לה היה יורד לחייה. לכן היום היא כבר לא מעונינת בו. רוצה
גרושים. לפתע הוא קלט שהוא עומד להפסיד ובגדול. ראה אותה שוב
כמו שהייתה לפני שש שנים, המלכה של הכיתה, יפיפייה. איפה היה
השכל שלו שכך הפסיד אותה. הוא נוכח לדעת שאשתו נפגשת עם הרופא
שניתח אותה. לא יכול היה לעשות כלום. כל פעם שניסה לפתוח את
הפה, היא זרקה לו שם של בחורה שיצא איתה, או יותר נכון - דפק
אותה. לא היו לו טיעונים שכנגד. הגירושים נכנסו לתוקפם, ולא
עבר זמן רב ויפית מימשה את אהבת חייה, היא נישאה לרופא, והם
חיו באושר ועושר עד היום הזה.