נעים היה עיראקי מהסוג שאוהבים להסתלבט עליו. למרות שעלה לארץ
מבגדד כשהיה צעיר, היה לו את המבטא שכולנו מכירים.
בכל ערב היה יוצא נעים עם החברים לסביח, וחוזר אחרי מנה או
שתיים אל אשתו כרמלה שהייתה ממתינה לו בבית כשהיא בנעלי בית
מול הערוץ הראשון.
יום אחד נעים התעכב בסביח. משהבחינה כרמלה שנגמרה מהדורת
החדשות בערוץ הראשון ונעים עוד לא חזר, החלה לדאוג.
''ווי... למי אני אכין קובה?'' הרהרה כרמלה והרחיקה לכת עם
מחשבות על מותו של בעלה.
ואז הוא הגיע. מתנשף, אמנם, אבל הוא הגיע.
''איפה היית?'' שאלה כרמלה המודאגת.
''הייתי שותף בקטטה'', החל נעים לספר.
כרמלה המודאגת האמינה לכל מילה שלו, עד שהעניין חזר על עצמו
פעם נוספת שבוע אחר כך, ונעים שוב אחר לחזור מהסביח.
''ווי, מה אני אעשה? למי אני אכין קיצ'רי?'' הרהרה כרמלה ושוב
החלה לדמיין עצמה אלמנה.
ואז הגיע נעים. מתנשף, אמנם, אבל הגיע.
''למה אתה מאחר ככה? אני דואגת!'' התעצבנה כרמלה וסיננה קללות
בעיראקית טיפוסית.
''הייתי שותף בקטטה'', החל נעים לספר.
כרמלה החלה לפקפק באמינותו של נעים, כשזה חזר כבר פעם שנייה
מקטטה בלי אף שריטה, אפילו לא בקצה חצי השפם שטיפח ממש מעל
השפה העליונה.
''איזה קטטה, מי רב עם מי?'' חקרה כרמלה.
''מאיפה באת לי עם השאלות האלה, כרמלה? הייתה קטטה ובגלל זה
איחרתי'', התגונן נעים.
כרמלה חשדה, אבל שתקה.
למחרת, החליטה כרמלה לבדוק את הפלאפון של בעלה. היא החביאה את
הפלאפון, ונעים הלך לעבודה ללא המכשיר.
כרמלה חשדה שיש לו מאהבת, והוא מגיע מאוחר בגלל תקרית מיטה ולא
קטטה. כרמלה החלה לעבור על השיחות היוצאות ולהפתעתה גילתה כי
אין שיחות יוצאות בכלל!
מכיוון שיום קודם התקשר אליה נעים מהפלאפון שלו, היה ברור לה
שהוא מוחק את רשימת השיחות.
כרמלה החלה לבדוק את ההודעות הנכנסות והיוצאות ולתדהמתה גילתה
כי ישנה הודעה בזו הלשון: ''נעים, יש מכות, אתה בא?''
ההודעה הגיעה ממספר שכרמלה לא מכירה.
כרמלה מיהרה לחייג למספר ומהצד השני ענתה מישהי בקול סקסי:
''היי נעים, אתה רוצה לבוא להתקוטט קצת?''
כרמלה ההמומה ניתקה את הטלפון. לאחר כמה דקות, החליטה להתקשר
שוב.
''למה ניתקת קודם, נעים?'' שאל הקול הסקסי בצד השני.
''תקשיבי לי, זונה, זאת כרמלה - אשתו של נעים. אם את לא רוצה
שאני אהפוך את הפרצוף שלך לכוסה מחשי, תדאגי שנעים לא יגיע
אלייך עוד פעם'', איימה כרמלה.
הקול הסקסי בצד השני השתתק.
כרמלה לא המתינה הרבה וניתקה.
אחר הצהריים הגיע נעים הביתה, ואיך שנכנס - קיבל שטיפה
מכרמלה.
''אתה לא מתבייש? אתה הולך לזונות? מאחורי הגב שלי? ואתה מספר
לי שאתה הולך לסביח? שקרן אתה! נוכל!'' יצאה כרמלה על בעלה.
''מה את מבלבלת במוח?'' החזיר נעים.
''דיברתי עם הזונה שלך, ששלחה לך הודעה לפלאפון!'' כרמלה
המשיכה בצעקות.
''מצאת את הפלאפון? איפה הוא?'' שאל נעים.
''החבאתי לך אותו בכוונה'', אמרה כרמלה, ''כדי למצוא מי זאת
הזונה הזאת''.
''את חשבת שאני משקר לך? אני באמת הולך לקטטה!'' אמר נעים.
''קטטה, קוראים לזה? אתה מזיין אותה ואומר לי קטטה?'' כרמלה
השתגעה.
''כרמלה, אני הולך לראות מכות בטלוויזיה של התחנה של הטוטו ליד
הסביח. אנחנו מהמרים שמה על משחקים של WWF. זאת שהתקשרה, היא
מארגנת את ההימורים. פשוט לא רציתי להגיד לך שאני מהמר על כסף,
זה הכול'', התנצל נעים.
כרמלה נרגעה וביקשה מנעים סליחה. ''וכמה כסף הפסדת?'' שאלה את
נעים.
''ארבע מאות ש"ח'', ענה נעים, ''אבל אני מקווה להרוויח את זה
בחזרה''.
כרמלה הרגישה הקלה.
גם נעים הרגיש הקלה, במיוחד לאחר שמוחו התחמני הצליח לחשוב על
תשובה כל כך הגיונית לעובדות שהציבה בפניו אשתו כרמלה.
מן הסתם הוא עוד ימשיך ללכת אל הזונה, שלוקחת לו 200 ש"ח עבור
כל ביקור, רק שהפעם היא לא תשלח לו יותר הודעות על קטטות.