מחזיקה את נשמתי. לא רוצה שתגלה אותי. לא רוצה שתראה אותי, לא
ככה. מצד שני...
מחכה שתסתכל עליי, שתגיד לי שהכל עבר, שתפסיק להסתכל עליי
כאילו הייתי חלום מוזר. מחזיקה אוויר לא רוצה לשחרר אותו,
כאילו נתפסתי ביד מושיעה ולא רוצה לעזוב אותה. רק מחכה שתסתובב
ותראה אותי. תראה אותי, כמו שאני. כמו שתמיד הייתי, כמו שתמיד
אהיה. לצידך, למרות שאתה לא יודע.
נעצרת במקום ומחכה שזה יקרה. מסמיקה כאילו תפסו אותי במעשה שלא
יעשה. מחכה שהרגע יעבור כבר, ומצד שני...
לא רוצה שהרגע הזה יעבור בחיים. שהעולם יעצר בדיוק ברגע בו
תסתובב ותראה אותי. הכל יעצר, הזמן יפסיק מלכת ואתה לא תלך
יותר. בפעם הראשונה שלא תהיה לך הזדמנות להתחמק. אותה פעם בה
תשאר, גם אם לא מרצונך, ותעמוד שם איפה שאתה עומד. שלא תוכל
לזוז או לדבר רק לנשום ולראות. כדי שאני אוכל לעשות את כל מה
שרציתי זמן רב כל כך.
שהרגע יעבור מהר ככל שיכול. שלא תזכור את הרגע הזה, שישכח
מזכרונך כאילו לא היה. ומצד שני...
שיחרט בראשך לתמיד. שעיניי לא יתנו לך מנוחה. שלא תוכל להרדם,
וגם כשתירדם אופיע לך בכל חלום. שלא אתן לך לעשות צעד בלי
שתחשוב עליי, תדמיין את פניי מולך. ארדוף אותך בכל מעשייך,
ומצד שני...
לא רוצה לרדוף אותך, רוצה שתרגיש טוב, חמימות. שתרגיש רצוי.
שתרגיש טוב לידי. תרגיש חופשי לבוא אליי ולספר לי על כל
צרותייך, על הבעיות בבית, עליה...
מצד שני, לא רוצה לשמוע עליה, לא רוצה לדעת שהיא קיימת, לא
רוצה לשמוע את השם שלה מהדהד ברחבי החדר. לא רוצה שתישאר
בזכרוני, שתהיה הדמות שעיניי רואות, שתרדוף אותי בכל סיוטיי.
ומצד שני...
רוצה שתמונתה תישאר בזכרוני כדי שאדע איך להתנהג איתך, כדי
לדעת מה אתה אוהב. מה מצאת בה... ואולי אם מצאת בה ורוצה אתה
אותה, אולי לא כדאי שאשאר. אולי עדיף לכולנו שאלך לתמיד. ומצד
שני...
אבל אין צד שני, כל רצוני הוא ללכת, ופה שני הצדדים שלי
מסכימים. לא רוצה להישאר, לא רוצה להפריע, לא רוצה להחזיק
מעמד, לא רוצה לקום יותר, רק ללכת...