את חירותך מכרת
בעבור
ארמון של בדולח
האור נוצץ בלילה
מזגוגיות בתי קפה
רוח מלוחה עולה מן הים
נבלעת אחרי מטר באבק הצופרים
וחופש
שמיים נמוכים וזהובים
חיוכים על הפנים של נשים שהן גברים
במכון ההתחטבות כל החבר'ה נפגשים
למי יש זמן לאהבה
בחצאית קצרה
יוצאת אל השמש תנשק בין ירכייך
כמו שאף גבר לא
כבר מזמן לא
למי יש זמן לתאווה
כשמסביב עוד נערות בנות עשרים
מגיחות כמו פרפר מתוך קפלי שומן ינקות
שותות קפה עם ההוא
שלפני כל השנים ההן בילה במיטתך
שמש בוודאי נוצצת מאחורי האובך
אבל את במשקפ"שים
כי ככה זה בתל אביב.
12/2/2006 | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.