אני רצה, אני רצה כל כך מהר.
אני רצה, אבל עדיין לא מספיקה.
אני רודפת אחריו, הוא גנב.
הוא לקח מבלי לשאול מבלי להודיע.

אני מתעייפת, נשימותיי כבדו, ראות מעורפלת,
אני לא מוותרת אני ממשיכה לרוץ.

אני קוראת לו לעצור, להאיט, להחזיר לי את שלי.
אך הוא חומק, אפילו לא מתעייף,
כאילו מתעתע בי.

כה מרות הדמעות המתערבבות עם אגלי הזיעה,
כה מר החול המתערבב עם הרוק.

אני נופלת, פוצעת ברכיי, ושוב קמה ומתחילה לרוץ.

מעתה ועד עולם כל חיי בגדר ריצה,
אני מבינה שלא אתרצה, רק הוא התרצה.
אני רואה אותו בכל מקום ועת,
אני רואה איך מביט בי ולועג.

את שהוא לקח לא אשיב לעולם,
את שהוא גנב חסר פיצוי חסר תחליף,
יצורים קטנים של פחד מילאו את עולמי.
יצורים קטנים של פחד!