למה ממי?
למה נפרדנו?
זוכרת איך היינו ביחד...? איזה כיף היה.
אני זוכר הכל...
את כל הפרטים
בעצם אני לא זוכר כלום
וזה הכל עבר
אז בשביל מה?
למה שלא נמחוק ונתחיל מההתחלה?
מה? התחלת לעשן? ממתי? לא מתאים לך... זאת לא את.
וואי איך השתנית.
מוזר בכלל שאנחנו נפגשים, אחרי כמה שנים.
וכמה שינויים...
עכשיו אני נזכר...

לפני כמה שנים הייתה לי חברה... חברה ראשונה.
היינו ילדים.
אהבנו אהבה גדולה. ואחרי זמן מה היא נגמרה.
מההתחלה זה היה ברור שזה לא יסתדר...
שנתיים וחצי הפרש בגיל, שני ראשים שונים, במיוחד בגיל
הנעורים.
כל הזמן רצית עוד. ואני לא. ידעתי שזה ייגמר בדמעות... של
שנינו.
וככה באמת נגמר והיה מאוחר, באותם ימים הצטערתי. אבל לטווח
ארוך, ידעתי שזאת הייתה החלטה נכונה.
עד היום את חסרה, אולי בתור ידידה.
את עזרת לי בהתחלה לשכוח אהבה נכזבת ואני עזרתי לך בעניינים
פרטיים, משפחתיים.
והיינו ידידים, הכל היה טוב ויפה, עד שנסעתי לטיול שנתי עם
השכבה שלי...
לא ראינו אחד את השני כמה ימים...
ובטלפון, נגלו הרגשות...
היום את אומרת שלא אהבת, אבל אני לא מאמין, לא יכול להיות, נתת
לי הכל.
ואהבתי אותך בכל לבי כשהיית איתי.
וכשחזרתי חיבקת אותי... עטפת אותי, חנקת אותי.
ואז ידענו שאנו אוהבים... שנינו היינו מאושרים.
וכן, אני זוכר את התאריך... הנשיקה הראשונה.
01.05.02, לא אשכח אותו בחיים
וכשהיינו בים בערב עצמאות... קיבלת הודעה "עם מי?"
או משהו כזה... וראיתי...
אמרתי: "תרשמי - עם חבר שלי".
חייכת אליי והתחבקנו.
הלכנו על החוף ושוב התיישבנו, בסככת המציל.
דיברנו והסתכלנו לשמיים...
ראינו ת'כוכבים איך הם נוצצים.
היינו מאושרים.
ואז היית צריכה לחזור.
אז קמנו ואחרי דקה קרה משהו מדהים!
זאת הייתה הנשיקה של החיים...
עמדנו על החוף ליד המים, הירח והכוכבים לנו מאירים והרוח
נושבת, לנשמה נכנסת.
והתאריך?
05.06.02
וגם אותו לא אשכח, זוכרת?
למחרת הלכנו לסבתי לשים פתקים לדודתי. היה לה יומולדת.
עכשיו קראתי את מה שרשמתי... ועיניי דמעו...
ביומולדת שלי, חודש וחצי לפני שנפרדנו, עשית לי דבר נפלא...
איך היה לך האומץ?
חשבתי שאני בסרט...
היינו עם כמה מחבריי הטובים בבאולינג, ובחצות נעלמת, פתאום
השיר יומולדת של עדן ברקע. אני מחפש אותך ואז קלטתי אותך
מחזיקה מיקרופון ביד... הלב דפק חזק נהייתי אדום ואז אמרת:
"עידן, אני אוהבת אותך, מזל טוב!"
אם לא היית באה לחבק אותי אחרי חמש שניות, הייתי נופל.
החזקת אותי על הרגליים, רעדתי, ריגשת אותי.
עכשיו כשאני מסתכל לאחור אני מבין שבאמת אהבתי אותך.
תוש, קראתי לך... וכשהייתי בטיול השנתי שרת לי... "אם תלך מי
יחבק אותי ככה, מי ישמע אותי בסוף היום...?"
ומאז זה היה השיר שלנו.
איזה רגעים...
היו לי איתך ימים מאושרים.
אני מסתכל שוב על מה שרשמתי ואם את זוכרת אותי, כמה שאני פסימי
והסתכלתי תמיד על הרע שהיה בינינו, תראי אותי, רק הרגעים
היפים.
אני לא יודע מה זה אומר ולמה בכלל התחלתי לרשום את כל זה.
אני רק יודע דבר אחד, אהבתי אותך בכל לבי, הייתה תקופה נהדרת
שלדעתי לא תחזור בחיים.
אבל כל זה עבר, היום הייתי איתך, אחרי כמה שנים ושנינו
השתנינו...
היה לי מוזר אבל כמו שכבר אמרתי לך בעבר...
תוש נשארת תוש...
נוש נשאר נוש...
ותמיד יהיה לנו עבר שנוכל להיזכר בימים היפים....
כנראה שאני כן זוכר לפחות את הדברים הטובים...
אז תוש, יש לי שאלה...
את כבר לא פה...
אז מי תחבק אותי ככה?!



נ.ב.
את לימדת אותי כל כך הרבה, החדרת בי ביטחון...
ועל התקופה היפה אני רוצה לומר לך תודה.
אז תוש, תודה.