לא מזמן ליבי נשבר לרסיסים, אז ניסיתי להיזכר ולחבר חזרה את
החלקים.  לראות מאיפה הכל התחיל ואיך זה נגמר ולהבין מה יישאר
לנצח ומה כבר עבר.

מאז ומתמיד כולם הכירו את מרק בתור הילד שחולה בסרטן. כך אני
ידעתי עליו. תמיד כשראיתי אותו נעצתי בו מבטים חודרים כי לא
ידעתי, לא הבנתי מה עובר עליו...
בכיתה ז' שובצנו באותה כיתה ואני חושבת שזו הייתה הפעם הראשונה
שבאמת דיברנו. אט-אט נעשינו ידידים.
הוא היה נער משגע!
מצחיק, חכם, מתחשב ותמיד בכל מצב היה יכול להמציא בדיחה.
בכיתה ח' הקשר שלנו הפך ליותר מידידות.
התחלתי להבין מה עובר עליו וכמה קשה לו.
זה שרף את ליבי לראות אותו כך!
אז החלטנו בלי מילים לעשות מהפך ביחסינו. התחלנו לדבר יותר
ואני ניסיתי כמה שיותר לעזור לו, להקל עליו. התקשרתי כשלא
הגיע, סחבתי לו את התיק כדי שלא יהיה לו כבר ותמיד, תמיד
הושטתי לו יד בניסיון לעזור.
זה ממש קירב אותנו.
ביום הולדת ה - 14 שלו הוא לקח אותי ועוד שלושה חברים
לדומינוס' פיצה בכפר סבא כדי שנוכל להכין פיצה בעצמנו.
עשינו שם כייף חיים!
בסביבות התקופה הזאת מצבו החל להתדרדר...
בערב יום העצמאות הוא נכנס לאישפוז.
כשבוע אחרי זה אסנת, המחנכת שלי, לקחה אותי ועוד כמה בנות לבקר
אותו. היה שמח לראות אותו. בזמן הביקור עשינו ציורים עם גואש
ושבלונות על גבי בד, הקדשנו את זה למרק...
הוא ניסה גם לצייר אך הוא לא הצליח לייצב את ידו, אז הוא
נכנע.
ואז, ביום שני ה - 21 לחודש מאי אני וליעד, חבר טוב של מרק,
הלכנו לבקר אותו בבית חולים.
מצבו היה איום!
הוא שכב על מיטתו חסר אונים עם מסכת חמצן על פניו.
בהתחלה הוא לא זיהה את פנינו, את פניו של חבריו הקרובים!!
ישבנו ושתקנו. הסתכלנו על חברנו הטוב שנשמתו דועכת...
ואז מרק הפנה מבטו לדובי שעל השידה והתחיל לצעוק הדובי נושם,
הדובי נושם!
אביו ניסה להרגיעו ולהסביר לו שזה לא נכון...
עמדתי לפרוץ בבכי אבל התאפקתי למענו...
יומיים אחרי זה מרק נפטר. בגיל 14 המחלה הקטלנית לקחה לו את
חייו - סרטן הדם, לוקמיה.