ברחת בשבילי, עזבת למעני
רק לא הבנת שכשקברת את עצמך, קברת גם אותי.

המילים שלך נמחקות בתוך ים דמעותיי הרטובות,
וחום בלבי, אינן מותירות.

כל כך הרבה שנים אני מתמודדת בלעדייך,
מנסה לנשום, מנסה לחיות, וזה קשה, קשה מידי.

השנים ההן נראות כמו חלום ישן ורחוק שחלמתי מזמן,
כמו סיפור ששמעתי בילדותי וחיבבתי במיוחד.

איך יכלת לעשות לי את זה?
איך יכלת להאמין שיהיה לי טוב במקום הזה? בלעדייך.

אתה את שלך קיבלת, ולהיפרד ממני הספקת

ומה איתי? מי יבכה עליי?